דו”ח על “חולות”: גידול בלחץ לעזיבה “מרצון” והוספת מגבלות בתוך המתקן

דו”ח מעקב חדש על מתקן הכליאה “חולות” מטעם המוקד לפליטים ולמהגרים ורופאים לזכויות אדם מצביע על השינויים שנעשו במתקן בחודשים האחרונים ומתאר את הליקויים שעדיין קיימים בתפעולו – ביניהם עלייה בהפעלת הלחץ על השוהים לעזוב “מרצון” וכן הוספת מגבלות חדשות המקשות על חיי המוחזקים במתקן.

ראשית, הדו”ח מתאר עלייה בהיקף פעילותם של עובדי משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה בהפעלת הלחץ לעזיבה “מרצון”. בחודשים הראשונים לפעילות מתקן הכליאה התקבלו דיווחים לפיהם אנשי שב”ס ומשרד הפנים מציעים למוחזקים לעזוב את ישראל. בחודש יולי 2014 החלו השוהים לדווח על עליה בהיקף פעילות זו: נציגים דוברי שפות שונות מטעם רשות האוכלוסין וההגירה החלו להסתובב בתוך המתקן, לעתים במדים ולעתים בלבוש אזרחי, לקשור שיחות חולין עם המוחזקים ולהמליץ בפניהם להירשם למבצע העזיבה מרצון כל עוד ניתן לקבל “מענק עזיבה” בסך 3,500$. הנציגים לא הבטיחו דבר בנוגע למה שצפוי למבקשי המקלט במדינות אליהן יעברו וגם נמנעו מלהזכיר שבאותן מדינות לא מונה איש להבטיח את שלומם ורווחתם של המגיעים לשם.

שינוי נוסף הינו הגבלות חדשות על חופש התנועה שהושתו על המוחזקים במתקן, כאשר בחודש יוני הוצבו מעברי קרוסלה בין האגפים המצריכים טביעת אצבע ביומטרית. “המוקד לפליטים ולמהגרים” לא הצליח לקבל הסבר להתקנת המעברים, ולא ידוע האם והיכן נאגר המידע בדבר תנועתם של מבקשי המקלט. גם עמדות הכניסה והיציאה מן המתקן צוידו בשערים ביומטריים.

קושי אחר חדש הינו קיצוץ בדמי הכיס של חלק מהשוהים – העומדים על 16 ₪ ליום. על פי עדויות שהתקבלו ב”מוקד”, בחודש אוגוסט 2014, החל ניכוי של הימים בהם העצורים שהו מחוץ למתקן מדמי הכיס (במידה ואושרו חופשות חריגות) וכן קיצוץ עקב הטלת קנסות שרירותיים. על פי העדויות, מבקשי מקלט רבים במתקן נקנסים מבלי שהוסבר להם כלל איזו עבירה ביצעו, בניגוד למפורט בחוק.

ליקוי נוסף העולה בדו”ח הוא שאין הגדרה ברורה בחוק לטיב שירותי הבריאות במתקן ומי אחראי לספקם. מחברי הדו”ח מזהירים כי ריבוי הגופים השונים שאחראים למוחזקים במתקן – שירות בתי הסוהר, משרד הפנים, חברת פרטית המספקת את שירותי הרפואה במקום ומשרד הבריאות, עלול בהעדר נהלים ברורים ובהיעדר חלוקת סמכויות של הגופים השונים המעורבים בכך, להביא לפגיעה בבריאותם של מבקשי המקלט. עוד מצוין כי רבים מהמוחזקים סובלים ממצב נפשי קשה עקב טראומות שעברו טרום בריחתם ובמהלכה, כאשר הכליאה הבלתי מוגבלת, חוסר התקווה וחוסר המעש מחמירים את מצבם. על אף פגיעותם של מבקשי המקלט לפתח תסמונות חרדה, דיכאון, הפרעה פוסט טראומטית ועוד – במתקן אין נוכחות של פסיכולוג או פסיכיאטר.

לצד זאת, הדו”ח מתאר מספר שיפורים בתנאים הפיזיים במתקן, כאשר בין היתר הצפיפות בו הצטמטמה משמעותית עקב העברתם של 756 מבקשי מקלט לכלא “סהרונים” לאחר דיכוי צעדת המחאה לניצנה. מחברי הדו”ח מדגישים כי על אף השיפור, המסגרת בה נבנה המתקן כמתקן “פתוח” מאפשרת לרשויות להתנער מאחריות למצבם של המוחזקים בחולות בטענה שהם אינם עצורים, ובה בעת לשלוט בכל תנועותיהם ולנהל את כל אורחות חייהם.

המחברים מדגישים לסיום כי “המלצתנו לעתיד אינה נוגעת לתנאי החיים במתקן, אלא לעצם קיומו. אין דרך להכשיר את כליאתם של מבקשי מקלט במתקן בלב מדבר. ביטולו של התיקון הרביעי לחוק למניעת הסתננות, שחרורם של כל מבקשי המקלט מכלאם ובדיקה פרטנית של בקשות מקלט הם הדרך היחידה לעמוד בהתחייבויות המוסריות שלקחה על עצמה ישראל בחותמה על אמנת האו”ם בדבר מעמדם של פליטים”.