המתנדבים מספרים: המכשולים בדרך לאשרה לקורבן עינויים

נכתב על-ידי מתנדבת המוקד רונית קדישאי

ג’נט (שם בדוי), בת 26 ילידת סודאן, אמורה לעבור ראיון במשרד הפנים כחלק מהתהליך של בירור בקשתה לאשרה מטעמים הומניטאריים אחרי ששהתה במשך שנה במקלט לנשים קורבנות סחר. כחלק מההתנדבות שלי במוקד נתבקשתי ללוות אותה לראיון. פגשתי את ג’נט בכניסה למשרד הפנים, אחה”צ, כשהדלתות נפתחו לקבלת קהל. בחורה נאה ומטופחת, רזה ועצובה.

המראיינת שלא הזדהתה בשמה, ביקשה ממני תעודת זהות, להבין למה באתי, והודיעה לי שעלי לשתוק לאורך כל הראיון עם ג’נט. היא הבהירה שאין לה כל סמכות לקבל החלטות והיא רק משמשת צינור למשרד הפנים בירושלים ולשם תשלח את הראיון.

הראיון נערך באנגלית אחרי שהמראיינת פנתה אל ג’נט וביקשה שג’נט לא תהסס לשאול אם משהו לא ברור, שיש זמן לכל מה שהיא תרצה לספר. במהלך הראיון שנמשך כ-45 דקות שטחה ג’נט את סיפורה הקשה כשהיא עונה על השאלות.

ג’נט סיפרה כי היא נולדה בסודאן אך גדלה בניז’ר. בגיל 22, כאשר אמה נפטרה, קרובי משפחתה זרקו אותה מביתם. חבר הכיר לג’נט אדם שהבטיח לעזור לה ובלית ברירה אחרת ג’נט הסכימה להתלוות אליו לצ’אד. בצ’אד היא הועברה לגבר אחר שאנס אותה ולאחר מכן גברים אחרים העבירו אותה לסיני. שוביה של ג’נט בסיני דרשו כי משפחתה תשל כופר עבור שחרורה, אך לא היה לה למי לפנות. בשל כך ג’נט עונתה ונאנסה שוב ושוב עד שהצליחה לברוח בכוחות עצמה ממחנה העינויים ולהגיע לגבול עם ישראל. בסיוע של המוקד לפליטים ולמהגרים, ג’נט הוכרה כקורבן עבדות (מין) וזכתה לשנת שיקום במחנה לקורבנות סחר בבני אדם.

עם סיום הראיון חזרה המראיינת ואמרה לג’נט שהיא תעביר עכשיו את התיק לירושלים ושתוך 45 יום תקבל תשובה. היא מקווה שהכול יהיה בסדר בסוף ושתראה את ג’נט כשתבוא לקבל את הוויזה שלה. הרגשתי שהסיפור של ג’נט נגע ללב המראיינת. ציינתי בפניה את העבודה הקשה והתסכול שהיא ודאי חווה כשהיא מתעמתת עם סיפורים קשים מבלי יכולת לקדם דבר או להביע את דעתה. זכיתי בחיוך ממנה.

ג’נט ואני יצאנו לפטפט קצת וממנה שמעתי עוד פרטים על הרצונות שלה ואהבתה לכתיבה – עוד כשהייתה בכלא התחילה לכתוב ולספר את סיפור חייה. התרשמתי שהיא בודדה מאוד, לא יכולה לעבוד למרות שבזמן שהותה במקלט עבדה עם זקנים, נהנתה בעבודה וזכתה להערכה. היום כשהיא מסתובבת ופוגשת את אותם אנשים שואלים אותה מתי תחזור לעבוד, אך ללא קבלת האשרה ג’נט לא יכולה לחזור לעבוד. נראה שהכתיבה הוא עיסוק שמקל עליה מעט.

לפני כחודש נפגשתי שוב עם ג’נט שכן האישור שהתקבל ממשרד הפנים העניק אשרה למשך חצי שנה אך כשניגשה לקבל את הוויזה קיבלה אותה רק לארבעה חודשים. כשפג תוקף האשרה פנתה כדי להאריך לעוד חודשיים והפעם סירבו לה. נמרוד אביגאל, העו”ד מהמוקד לפליטים ומהגרים שמלווה את ג’נט לאורך הדרך הציע שאגש איתה שוב. פנינו שוב ונדחינו בתואנה שיש לבוא ביום אחר, אבל לא הוסבר פשר הדחייה. לאחר פנייתו של עורך הדין של המוקד לבית הדין לעררים התקבל האישור להאריך את תוקף האשרה לחודשיים. הפעם ניגשה ג’נט לבד וקיבלה את ההארכה.

במשך כל תקופת הביניים מאז פג תוקף האשרה ועד שאושרה שוב לחודשיים לא יכלה ג’נט לעבוד במקום שבו עבדה בארבעת החודשים האחרונים. עכשיו חזרה לעבוד למשך חודשיים כדי לכסות את מחייתה ושכ”ד.

ג’נט היא אישה אינטליגנטית, סקרנית ועדינה שרוצה ללמוד ולבנות את חייה. אין לה נפש חיה בעולם והאנשים שהיו טובים אליה בחייה, פרט לאמה שנפטרה לפני חמש שנים, היו אנשים שפגשה מאז שהגיעה לישראל. היא עדיין בודדה. ג’נט ואני שוחחנו על מה הייתה רוצה לו יכלה לבחור מבין כל האפשרויות, והיא אמרה שהיא רוצה לכתוב. לא דיברנו כלל מה יהיה בעוד חודשיים.