ארגוני זכויות האדם לבג”ץ: איסרו על כליאת מבקשי מקלט שעונו בסיני במתקן “חולות”

המוקד לפליטים ולמהגרים, רופאים לזכויות אדם וא.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל, הגישו היום (ראשון 22.1.17) עתירה דחופה לבג”ץ בקריאה למנוע את החזקתם במתקן “חולות” של מבקשי המקלט שעברו עינויים קשים ועבדות בסיני.

בין השנים 2010-2009 נחשפה התעללות הקשה במבקשי המקלט שעברו במדבר סיני, שכללה עינויים פיזיים ואלימות מינית קשה, במטרה לסחוט מקרוביהם כופר נפש בגובה של עשרות אלפי דולרים. (עדויות ופרטים על מחנות העינויים בסיני בתחתית ההודעה). לפי הערכות ארגוני זכויות האדם, מתוך כ-41 אלף מבקשי המקלט מאריתראה ומסודן שחיים בישראל, כ-4,000 מהם נשבו בסיני בידי סוחרים ועברו עינויים קשים וסחר בבני אדם. במתקן “חולות” מוחזקים כבר היום קורבנות רבים, ואחרים נשלחים למתקן כדבר שבשגרה.

העתירה, שהוגשה ע”י עו”ד מעין נייזנה מהמוקד לפליטים למהגרים, כוללת חוות דעת של אנשי מקצוע מתחום הטיפול ובריאות הנפש וכן עדויות של קרבנות עינויים בעצמם, המעידות על הפגיעה החמורה שמסבה הכליאה לקורבנות. הכליאה קוטעת את מהלך חייהם, עוקרת ומנתקת אותם מהחיים החדשים שניסו לבנות לעצמם, ועבור חלקם החזירה את הטראומה שגרם השבי בסיני. תנאי השטח המדברי, האקלים הדומה, ואבדן השליטה בסדר יומם ובחייהם מזכירים לקורבנות את סביבת מחנות העינויים, כשהיעדר התעסוקה וחוסר המעש במתקן לא מאפשרים הסחת דעת מהזיכרונות הקשים. בנוסף, הניתוק ממשפחה, חברים וקהילה תומכת, החיים במקום מלא אנשים ובצפיפות מקשים גם הם; חלק מהקרבנות נמצאים עם קרבנות עינויים אחרים באותו חדר. חלקם צועקים מתוך שינה, או מתעוררים בצעקות מסיוטים. במקרים רבים חווים קרבנות עינויים את ההחזקה במשמורת כעינויים נוספים. “הקור בחולות בחורף כאב לי מאוד, בגלל היד הפצועה. הקור הזכיר לי את סיני. גם דברים אחרים בחולות הזכירו לי. חשבתי על זה שהמקום ממש קרוב, די דומה לאיפה שהיינו. כל הזמן היינו מדברים על כמה שהמקומות הם אותו דבר. הנוף, אפילו הקוצים שגדלים על האדמה נראים אותו דבר… פתאום אתה רואה מישהו שדומה לבדואי שהחזיק אותך שם. אחרי שרואה את זה, נזכר בדברים הרעים שהוא עשה לי. במצב שהייתי, קשה להיות בחדר בחולות עם עוד עשרה אנשים. עם הבעיות, האבל. קשה אם אין מי שמבין את המצוקה. לא הצלחתי לישון בלילה. הייתי מתקשה לשלוט במחשבות שלי. [עדותו של קרבן עינויים שהוחזק ב”חולות” ושוחרר בעקבות התערבות המוקד לפליטים ולמהגרים).

הארגונים מדגישים כי על אף שמדינת ישראל אינה נושאת באחריות לעינויים הנוראים שהתרחשו מחוץ לשטחה, היא אינה רשאית להתעלם מחובותיה כלפי הקרבנות, ממצוקתם ומהסבל שעברו – בהתאם לדין הבין-לאומי, לכללי המשפט המנהלי, ולציווי האנושי הפשוט להושיט לאדם סובל יד, ולא להוסיף על סבלו.

בעתירה מובהר עוד שהפגיעה בקורבנות לא מתחילה בכניסה למתקן השהייה, אלא ההליכים הכרוכים בשימוע בטרם שליחה למתקן ועצם החשש מזימון גורמים כשלעצמם מצוקה ניכרת ומחריפים בעיות רפואיות קיימות. כך מעיד קרבן עינויים השוהה כעת במתקן חולות: “כשאמרו שאני צריך ללכת לחולות הרגשתי מאוד רע, אבל רציתי לכבד את החוק, ואת מה שאמרו לי לעשות…הכל הציף אותי בבת-אחת. כבר הייתי בכלא, ועכשיו שוב שולחים אותי לכלא. הייתי חולם על סיני, יותר מבעבר. נלחצתי. המצב שלי היה גרוע, ולא יכולתי לעבוד”. (מתוך עדותו של ס’, קורבן עינויים השוהה כעת ב”חולות”). במקרים רבים, נשלחים ל”חולות” דווקא הקרבנות הפגיעים ביותר, שרשות האוכלוסין מתעלמת מהמצוקה ממנה הם סובלים.

לכן, הארגונים מבהירים כי יש צורך בקביעה מפורשת שתאסור על זימונם של קורבנות עינויים למתקן, וכי הסוגיה דורשת הכרעה דחופה: “כל חודש שחולף בתקווה לשיפור משמעותו שחזור הטראומה שעברו, העמקת המצוקה ממנה הם סובלים, וכאב וסבל גופניים ונפשיים ניכרים. המחיר של טעויות בסוגיה זו הינו, בפשטות, גבוה מדי”.

למידע נוסף על מחנות העינויים בסיני –
“מתי מדבר: עדויות ממדבר סיני” – דו”ח המוקד לפליטים ולמהגרים, 2010.
“עונו במדבר, נכלאו בישראל” – דו”ח רופאים לזכויות אדם והמוקד לפליטים ולמהגרים, 2012.
“הרי אנחנו בני אדם – ניצולי מחנות העינויים בסיני” דו”ח א.ס.ף, מאי 2014
“לא האמנתי שאצא משם בחיים” – ניצולי מחנות העינויים בסיני מדברים”. דו”ח רופאים לזכויות אדם, 2016