מחנות העינויים החדשים למבקשי מקלט אריתראים

הפסקת פעילותם של מחנות העינויים בסיני לא הביאה לסיום ההתעללות במבקשי מקלט מאריתריאה. אלפי מבקשי מקלט נמלטים מאריתריאה מידי חודש בשל אופיו הדיקטטורי של המשטר ותנאי העבדות במהלך השירות הלאומי, אותו חייב לבצע כל אזרח באריתריאה ללא הגבלת זמן. אריתראים, כמו גם מהגרים אחרים חשופים לפגיעה וניצול בדרכם למחוזות לא מוכרים ללא הגנת החוק.

בישראל חיים כ-45,000 מבקשי מקלט, רובם (33,000) מאריתריאה. להערכת המוקד לפליטים ולמהגרים, הערכה שגם נציבות הפליטים של האו”ם בישראל סמכה עליה את ידה, כ-20% ממבקשי המקלט האריתראים בישראל שרדו את מחנות העינויים בסיני. במחנות, מבריחים בדואים כלאו ועינו אותם במטרה לאלץ את יקיריהם לשלם כופר לשחרורם.

לטענת מרון אסטפנוס, פעילת זכויות אדם שבדית ממוצא אריתראי, בסביבות ספטמבר 2014 מחנות העינויים בצפון סיני חדלו לפעול הודות לפעילות צבאית אינטנסיבית של המשטר המצרי, אשר פגע ביכולתם של המבריחים להמשיך ולנהל שם את עסקיהם האכזריים. אסטפנוס, שעבודתה תועדה בסרט “כופר נפש”, מקבלת באופן קבוע שיחות טלפון מאריתראים במחנות העינויים ומבני משפחותיהם.

תופעת החטיפות והעינויים של אריתראים ואפריקנים אחרים לא נעלמה, אלא רק שינתה את מיקומה הגיאוגראפי לסודאן ולוב. מדינות אלו מאופיינות במשטר מרכזי חלש ומהוות תחנות מעבר למהגרים ומבקשי מקלט אפריקנים רבים. כיום, מבריחים ופושעים מפעילים מחנות עינויים בסודאן ובלוב, שם הם מענים, אונסים, מרעיבים וכופים על מבקשי מקלט ומהגרים לעבוד ללא שכר עד שבני משפחותיהם מצליחים לגייס את סכום הכופר הנדרש.

ניצול מחנות עינויים אריתראי מראה את גבו במתקן כליאה של מיליציה בלוב. מתוך הסרט התיעודי של וייס ניוז

ראיונות שערך ברומא ארגון זכויות האדם האיטלקי MEDU עם מבקשי מקלט אריתראים, מלמדים שמסע ממוצע מאריתריאה לאיטליה אורך 16 חודשים. הפליטים נאלצים לשהות בלוב חמישה חודשים בממוצע. כל המרואיינים מאריתריאה דיווחו כי סבלו מהתעללות במהלך המסע. “98% הצהירו שנמנעו מהם מזון ומים” קובע דו”ח MEDU.

רבים ממבקשי המקלט המעונים בסיני נחטפו במעבר הגבול מאריתריאה לסודאן או אף מתוך מחנות נציבות הפליטים של האו”ם במזרח סודאן. החוטפים מעבירים את הפליטים למחסנים ליד קסאלה ומענים אותם על מנת לסחוט כספי כופר מבני משפחותיהם. לדברי מרון אסטפנוס, מספר קורבנות החטיפה במזרח סודאן עלה בחודשים האחרונים. גם סכום הכופר הנדרש עלה מ 3,500$ ל-15,000$. שבויים שידוע שקרובי משפחותיהם מתגוררים במדינות מפותחות, נדרשים לשלם 20,000$. העינויים כוללים הלקאות, כוויות, תלייה, הרעבה ואונס, במיוחד כשהקורבנות הן נשים.

מבקשי מקלט המשלמים למבריחים על מנת להגיע ללוב וזאת במטרה להגיע לאירופה, נחטפים לעיתים קרובות בתוך לוב. קבוצות שונים של פושעים מעורבות בשבי ועינויים של מבקשי מקלט לכופר. סוג אחד של חוטפים הן כנופיות מקומיות חוטפות מבקשי מקלט במדבר הסהרה, בדרכם לצפון לוב. החוטפים עושים שימוש בתנאי האקלים הקשים במדבר סהרה למטרות עינויים וזאת באמצעות מניעת מים נקיים או הותרת השבויים בשמש עד שבני המשפחה נאותים לשלם את הכופר. לדברי אסטפנוס, קבוצה נוספת היא של אזרחי צ’אד שפושטים על נקודות קבועות במעבר הגבול שם נוהגים מבריחים להעביר את מבקשי המקלט. קבוצה זו מעבירה את קורבנותיה למחסנים על גבול צ’אד שם הם מענים ואונסים את השבויים עד לקבלת הכופר המבוקש.

ניצול מחנות עינויים מראה סימני עינויים סביב צווארו במתקן כליאה של מיליציה בלוב. דרך וייס ניוז

על פי דו”ח של אמנסטי אינטרנשיונל, לעיתים המבריחים משתפים פעולה עם פושעים ומעבירים את “הלקוחות” לכנופיות פושעים. במקרים אחרים המבריחים עצמם הם שמבודדים את מבקשי המקלט ומחזיקים אותם כשבויים במדבר סהרה עד לקבלת הכופר.

חטיפות הן דבר שבשגרה גם בעיר הלובית הצפונית אג’דאביא ובעיר סבהא שבמערב לוב, ערים שמהוות נקודת מעבר מרכזית לפליטים ולמהגרים בדרכם לחוף הלובי. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מדווח: “בחלק מהמקרים, כשהמשפחות לא הצליחו לעמוד בתשלום הכופר, מהגרים ופליטים הוחזקו בשבי במשך עד שישה חודשים. שבויים שרואיינו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל דיווחו שהוכו באמצעות חפצים כמו מקלות עץ, צינורות, כתות רובים ומוטות ברזל… כן סבלו ממכות חשמל וממניעת מזון ומים.

מאג’דאביא וסבהא, המהגרים והפליטים ממשיכים לכיוון החוף בצפון לוב, ושם הם לעיתים נחטפים ומעונים שוב. באחד מהמסלולים, לאחר שהמהגרים והפליטים נכלאים ומעונים באג’דאביא, הם ממשיכים דרך איזור בשליטת דאע”ש במכולות סגורות, על-מנת למנוע את נפילתם בשבי, לעיר בני וליד. אם דאע”ש מגלה את המהגרים, הם חוטפים את הנוצרים מביניהם ומוציאים אותם להורג לאחר מכן אם הם מסרבים להתאסלם. בבני וליד, המהגרים לעיתים מוחזקים שוב ומעונים על-מנת לסחוט ממשפחתם סכום כסף. לאחר שהכופר משולם בבני וליד, מבקשי המקלט והמהגרים נלקחים לאיזור ליד החוף בו הם מחכים להפלגה. במתחמים אלו הם מקבלים מעט מאוד מזון, ולעיתים נאנסים ומוכים, לעיתים על מנת לסחוט מהם סכומים נוספים.

השינויים בנתיבים של הסחר בבני אדם וההעתקה של מחנות העינויים מסיני לסודאן ולוב מבהירה כי התופעה המחרידה הזו לא תעלם בקרוב. העינויים לא ייפסקו כל עוד המשטרים החלשים והמושחתים ימשיכו לסבול את קיומם של מחנות עינויים בשטחם, וכל עוד אפוורקי, הדיקטטור האריתראי, ימשיך לדכא את בני עמו. סוחרים בבני אדם ומבריחים ימשיכו לנצל את קורבנות המשטר האריתראי ולענות אותם על-מנת לסחוט סכומי כסף גדולים מבני משפחותיהם.

כתבה: אליזבט צורקוב