פניה לשר הפנים: מעמד הומניטרי ל-27 שורדות סחר בבני אדם
ביוני 2020 פנינו לשר הפנים בבקשה להעניק מעמד הומניטרי מיוחד ל-27 נשים, אזרחיות אתיופיה שהוכרו על ידי מדינת ישראל כקורבנות סחר בבני אדם, אך חלקן הפכו בחלוף השנים למועמדות לגירוש.
בראשית שנת 2012 התחילו לזרום למוקד עדויות על מקרה חריג בחומרתו שאירע בגבולה הדרומי של ישראל: בתוך מספר ימים נכנסה לישראל קבוצה של כמה עשרות קטינות שמוצאן מאתיופיה, אשר חצו את הגבול כשהן פצועות, מורעבות ומבועתות. בימים שלאחר מכן נודע כי נערות אלו נחטפו מאתיופיה לסודן ומשם למצרים על ידי סוחרי אדם, והוחזקו חודשים ארוכים כשבויות במחנות בסיני, שם עונו, הורעבו, הועבדו בפרך ונאנסו מדי יום, וזאת על מנת ללחוץ על בני משפחותיהן לשלם עבורן כופר נפש ולשחררן ממחנות עינויים אלה לגבול ישראל. הצעירות שבהן היו באותה העת בנות 14, והמבוגרות בנות 19 לכל היותר.
בחודשים שלאחר הגעתן לישראל, בעודן במשמורת, החלו חברות הקבוצה לחשוף את שעבר עליהן ועם התבררות מימדי הזוועה, הוכרו כל חברות הקבוצה כקורבנות סחר בבני אדם על ידי משטרת ישראל. בסופו של דבר הועברו כל חברות הקבוצה למקלטים היעודיים לקורבנות סחר בבני אדם, שם שהו במשך כשנה, זכו לטיפול נפשי, גופני וסוציאלי, והחלו לשקם את חייהן.
בשנים האחרונות החלה רשות האוכלוסין וההגירה לדחות את בקשות המקלט של חברות הקבוצה, ובעת הגשת הבקשה 9 מהן היו מועמדות לגירוש.
Loading...
Reload document 
Open in new tab כחודשיים לאחר פנייתנו לשר הפנים, ומאחר ולא התקבל כל מענה, שודרה בחדשות השבת בכאן 11 כתבתה של שירלי ברקוביץ’ שבה חברות הקבוצה העידו באומץ וחשפו את סיפורן ואת החשש הכבד שלהן מהחזרה לאתיופיה. לאחר השידור למעלה מ-5000 ישראלים וישראליות פנו ישירות לשר הפנים אריה דרעי ולמנכ”ל רשות האוכלוסין וההגירה שלמה מור יוסף.
ב-14 באוקטובר התקיים דיון מיוחד בועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות בעניינן של 27 השורדות, לצפיה בדיון. בעקבות הדיון, ב-28 באוקטובר למעלה מ-20 ח”כים וח”כיות פנו ישירות לשר הפנים בבקשה להעניק לשורדות מעמד הומניטרי.
Loading...
ב-14 לינואר, כחצי שנה לאחר פנייתנו הראשונית, הגיעה לבסוף תגובת שר הפנים, בה הוחלט כי משרד הפנים יעניק לנשים רישיונות מסוג ב1 למשך כשנה, בה יבחן “ערוץ מתאים לחזרה בטוחה למדינתן”. לקריאת ההחלטה.
על החלטה זו הגשנו ב-25.2.21 ערר, בו ביקשנו מבית הדין לעררים להורות לשר הפנים להעניק לחברות הקבוצה מעמד קבע בישראל. בערר טענו שהחלטת השר לבחון את החזרת הנשים לאתיופיה מעמידה אותן בפני סכנה ממשית לשלמות גופן, חירותן וחייהן, ופוגעת בהליך שיקומן. עוד טענו שהחשש המבוסס מפני הפגיעות הצפויות לנשים אם תוחזרנה לאתיופיה הופך את החזרתן למולדתן לאסורה על פי הדין הבינלאומי.
באשר לסעד המבוקש – מעמד קבע – טענו שמעמד זה הכרחי להליך שיקומן של העוררות, אשר תלוי במידה רבה ביציבות ובוודאות. בנוסף טענו שזיקתן העמוקה של העוררות לישראל, לצד היעדר כל עורף משפחתי או אחר, ואף קיומה של סכנה, באתיופיה, תומכים אף הם בסעד המבוקש. כן טענו שסוג רישיון השהייה שניתן לעוררות, רישיון ארעי למטרות עבודה בשכר, אינו משרת את תכליתו, ואינו מקנה להן זכאות לסיוע הסוציאלי והכלכלי לו הן כל כך זקוקות.
טענותינו בערר נתמכו בחוות דעת מומחית בנושא הסכנות הצפויות לעוררות אם תוחזרנה לאתיופיה מאת פרופ’ גליה צבר; בנייר עמדה בנושא ההשלכות הנפשיות של גירוש ואיום בגירוש של העוררות לאתיופיה שערכו ד”ר עידו לוריא וד”ר יעל מאיר; וב-27 דוחות סוציאליים בעניין של העוררות שערך הצוות המטפל בהן במרכז היום לשורדי סחר בבני אדם המנוהל על ידי ארגון מסיל”ה.
Loading...