בן חורין לאחר כליאת שווא של שמונה חודשים

מחדלים חוזרים ונשנים הותירו את סמרה ארבע שנים ללא אשרה ושמונה חודשים במעצר. בזכות התערבות של המוקד, סמרה חופשי כעת, אך מתוסכל שזכויותיו הבסיסיות וחירותו נגזלו ממנו במשך תקופה כה ארוכה ללא סיבה.

סמרה טספמריים חצה את גבול ישראל-מצרים בתחילת באפריל 2010 ורשות ההגירה הנפיקה עבורו את האשרה שמקבלים יתר מבקשי המקלט האריתראים והסודאנים, “שחרור בתנאים מגבילים”, שמעניקה למחזיקים אותה אך ורק את הזכות להמשיך לשהות בישראל. בסוף אפריל 2010, רשות ההגירה החליטה כי סמרה הוא אזרח אתיופיה ושללה ממנו את האשרה. סמרה פנה פעם אחר פעם ללשכות משרד הפנים השונות בפתח תקווה, תל אביב ובלוד על מנת להוכיח שהוא אזרח אריתריאה, ועל כן זכאי לאשרה שמאפשרת לו לעבוד בישראל. סמרה הציג למשרד הפנים תעודות המעידות על מוצאו ומוצאם של הוריו, אך פניו הושבו ריקם שוב ושוב.

באפריל 2014 סמרה ניסה פנה נוספת להוכיח שהוא אריתראי ופנה ללשכת רשות ההגירה בתל אביב. שם הפנו אותו ללשכת רשות ההגירה בלוד. בלוד אמרו לו לפנות למשרד רשות ההגירה בנתב”ג. סמרה מיהר להתייצב בנתב”ג, בתקווה שאולי סוף סוף יערך לו שם ראיון זיהוי בו יוכיח את אזרחותו. במקום זאת, סמרה נעצר על כך ששהה בישראל ללא אשרה. בתחילה נכלא בבית הכלא גבעון ברמלה ולאחר חודש הועבר לכליאה לסהרונים, סמוך לגבול ישראל-מצרים. במהלך כל חודשי הכליאה, נציגים של משרד הפנים לחצו על סמרה “להסכים” לעזוב לאתיופיה. סמרה ענה להם שוב ושוב: “אין לו שום קשר למדינה הזו. אני אריתראי”.

כאשר סמרה התייצב מול בית הדין לביקורת משמורת בסהרונים הוא הצהיר שוב שהוא אזרח אריתריאה שזוהה בלי סיבה כאתיופי על-ידי משרד הפנים. דיין בית הדין הורה על משרד הפנים לערוך לסמרה ראיון זיהוי. בראיון, סמרה מספר, הוא שוב סיפק את המסמכים אותם הביא כל פעם ללשכות משרד הפנים ופקיד משרד הפנים שאל את סמרה: “איפה המסמכים האלו היו קודם?” סמרה השיב לו “אצלכם הם היו. הראתי אותם שוב ושוב”. לאחר שני חודשי כליאה, הדיין הורה לשחרר את סמרה שכן משרד הפנים קבע לאחר הראיון שסמרה הוא אכן אריתראי, כפי שטען כל השנים בהם משרד הפנים הותיר אותו לחיות בלי אשרה ללא סיבה. הוסבר לסמרה שעם שחרורו, למחרת ב-14:00, יצטרך לנסוע למשרד הפנים בתל אביב על-מנת להשיג אשרה. במקום זאת, ב-6 בבוקר פקידי למחרת משרד הפנים הודיעו לסמרה שעליו לעבור למתקן הכליאה חולות, מעבר לכביש, “שם המקום שלך”, אמרו לו.

מסתבר שעל-מנת למנוע את שחרורו של סמרה, משרד הפנים מיהר להנפיק הוראת שהייה, קרי, צו המורה על כליאתו של סמרה במתקן “חולות” תחת החוק למניעת הסתננות. הוראת השהייה הונפקה ללא שימוע כדין וללא הנמקה, כנדרש על-פי החוק הישראלי. סמרה סירב לעזוב את סהרונים לחולות ודרש שישחררו אותו. “כלאו אותי בלי סיבה”, הוא הסביר, “בגלל טעות של משרד הפנים”. דיין מבית הדין לביקורת משמורת בסהרונים שכנע את סמרה לעבור לחולות כי שם, לדברי הדיין, סמרה יוכל לפנות ללשכת משרד הפנים בחולות ולבקש שישחררו אותו. סמרה השתכנע ועבר לחולות ופנה שם מיד למשרד הפנים והסביר שוב שהוא נכלא ללא סיבה, בגלל טעות בזיהוי של משרד הפנים. פקיד המשרד, שישאי, הסביר לסמרה שהוא לא מתכוון להורות על שחרורו ושהדיין “סתם עבד עליך. הוא אמר לך את זה כדי שתעזוב [את כלא סהרונים]. פה זה המקום שלך”.

סירוב משרד הפנים לשחרר את סמרה מחולות נוגד את הקריטריונים הנוכחיים שלפיהם מבקשי מקלט מקבלים את ההוראות להתייצב לכליאה בחולות, סמרה לא אמור להיכלא שכן הוא אזרח אריתריאה שנכנס לישראל לאחר ה-31 במאי 2009 ובחולות נכלאים רק אריתראים שנכנסו לישראל לפני תאריך זה. לאחר ארבעה חודשים של כליאת שווא, סמרה פנה אלינו במוקד ואנו פנינו לרשות ההגירה בדרישה שישוחרר באופן מיידי שכן אינו עומד בקריטריונים של כליאה בחולות. פניה זו, בדומה למרבית הפניות של המוקד למשרד הפנים בעת האחרונה, זכתה להתעלמות. גם תזכורת בספטמבר 2014 ופנייה חדשה בעניינו של סמרה בנובמבר לא נענו. פעילת המוקד, קורה ניימן, לא נואשה ופנתה לרשות ההגירה פעם נוספת בינואר 2015. רק לאחר פנייה זו, משרד הפנים נאות לשחרר את סמרה, שבילה שמונה חודשים של כליאת שווא בשל כשלים מצטברים של רשות ההגירה.

סמרה חופשי כעת ולראשונה מאז אפריל 2010 חי עם אשרה, שבאופן לא רשמי מאפשרת לו לעבוד, אך קשה לו להתגבר על תחושת אי הצדק עימה הוא חי. “אני לא עשיתי כלום. לא גנבתי. אני לא פושע. ארבע שנים חייתי בלי ויזה בגלל טעות שלהם. הייתי בלי עבודה כי לא הייתה לי ויזה. הלכתי אליהם שוב ושוב, לא עזר לי כלום. אחרי זה הייתי שמונה חודשים בכלא. סתם. בגלל טעות”.