משרד הפנים משכלל את ההתעמרות הבירוקרטית במבקשי המקלט

ההתעמרות במבקשי מקלט על-ידי משרד הפנים החמירה באופן ניכר מאז כניסתו לתוקף של תיקון מס’ 4 של החוק למניעת הסתננות. משרד הפנים צמצם באופן חד את מספר אשרות השהייה המוארכות מדי יום על-ידי לשכות המשרד ופקידי המשרד מנפיקים צווי מעצר (“הוראות שהייה”) לחולות למבקשי מקלט בעלי משפחות למרות התחייבות המשרד שלא לעוצרם. אלו המנסים להוכיח כי הם בעלי משפחות, מטורטרים ממקום למקום ונדרשים לבזבז זמן וממון על מנת להשיג את האישורים הנחוצים. כתוצאה מהתעמרות בירוקרטית זו, העומס המוטל על פעילות המוקד גדל לאין ערוך – בחודש ינואר בלבד פעילות ועורכי הדין של המוקד לפליטים ולמהגרים שיגרו לא פחות מ-298 מכתבים שונים ללשכות משרד הפנים בעניינם של מבקשי מקלט. אם אתן/ם מעוניינות/ים להתנדב ב”קו החם” במוקד שהצליח בחודשיים האחרונים למנוע את מעצרם של מאות מבקשי מקלט, הרשמו כאן. בקרוב אנו פותחים סבב הכשרות נוסף למתנדבים.

לאחר הכניסה לתוקפו של תיקון מס’ 4 לחוק למניעת הסתננות שנועד לעקוף את פסיקת בג”ץ שפסלה את תיקון מס’ 3 לחוק, משרד הפנים צמצם דרסטית את מספר הלשכות שמאריכות אשרות למבקשי מקלט והשעות בהן מחודשות אשרות אלו. לצד זאת, בעוד שבעבר האשרות הוארכו לרוב לשלושה-ארבעה חודשים נוספים, כעת האשרות מוארכות לרוב לחודש בלבד. כתוצאה מכך, אלפי מבקשי מקלט לא הצליחו לחדש את אשרותיהם לאחר שהצטופפו ימים ארוכים בתורים לפני לשכות משרד הפנים. במהלך דיונים בעתירה של המוקד נגד מעצרו של מבקש מקלט שניסה לחדש את אשרתו שבע פעמים המדינה הודתה כי בחודש שעבר הוארכו אשרותיהם של כ-2,000 מבקשי מקלט בלבד. המשמעות היא כי עשרות אלפים לא הצליחו לחדש את אשרותיהם. במקום להאריך את אשרותיהם של מבקשי המקלט כפי שעשו בעבר, פקידי הרשות מחלקים פתקי המתנה שעליהם מוטבע התאריך בו על מבקשי המקלט לחזור כדי לקבל את אשרתם. זמן ההמתנה לחידוש אשרה הוא כחודש. למוקד הגיעו גם דיווחים של מבקשי מקלט בעלי אשרה תקפה שפקחי רשות ההגירה קרעו את אשרתם לנגד עיניהם.

מבקש מקלט שהגיע לחדש את אשרתו ב-2 בפברואר קיבל פתק שעליו מוטבע התאריך 4 במרס – התאריך בו יוכל להאריך את אשרתו

הצמצום החד במספר האשרות המחודשות נועד להקשות על מבקשי מקלט להתקיים בישראל ולהכריח אותם לכלות ימים שלמים בתורות ובנסיעות מלשכה ללשכה. לעיתים הפקידים בלשכה אליה מגיעים מבקשי מקלט מודיעים שדווקא בלשכה בעיר אחרת מחדשים היום אשרות, אך מבקשי המקלט שנוסעים ללשכה זו מגלים לרוב שגם שם יש תורים ארוכים. מעבר לכל, משום שמעסיקים רבים אינם מודעים לכך שאין זה סביר לקנוס אותם רק משום שמשרד הפנים התרשל בחידוש אשרת השהייה של עובדיהם, רבים מהם מסרבים להמשיך להעסיק את מבקשי המקלט שעובדים אצלם. משטרת ההגירה, בתורה, תרה באזורים בהם מתגוררים מהגרים רבים אחר מבקשי מקלט שאין בידיהם אשרה בתוקף. כ-150 מבקשי מקלט שלא הצליחו להאריך את אשרתם נעצרו על-ידי משטרת ההגירה ו”נידונו” על-ידי פקידים במשרד הפנים לשלושה חודשים בכלא, עונש על כך שלא חידשו את אשרתם. לאחר חודשי כליאה אלו הם יועברו למחנה הכליאה חולות למעצר שאינו מוגבל בזמן.

מחנה הכליאה חולות אינו ערוך בעת זו לקליטה של נשים וילדים והחוק עדיין אינו מאפשר זאת. לכן, על-מנת לא לקרוע משפחות ולדרדר אותן למחסור בשל העדרו של מפרנס, יוסי אדלשטיין, בכיר במשרד הפנים, התחייב מול ועדת עובדים זרים בכנסת כי “מסתננים” בעלי משפחות לא יכלאו בחולות. בפועל, עם זאת, משרד הפנים הנפיק מאות צווי מעצר (המכונים על-ידי המדינה “הוראות שהייה”) לבעלי משפחות משום שמשרד הפנים מנע כל השנים בעד מבקשי מקלט מלרשום את נישואיהם וילדיהם. כך, משרד הפנים מסרב לרשום את האבות בתעודות הלידה של ילדיהם הנולדים בישראל. הודעת לידת חי המונפקת על-ידי בתי החולים כוללות לרוב את שם האב, אם כי בתי חולים מסוימים (למשל בתי החולים “קפלן”, “בילינסון” ו”שערי צדק”) מסרבים לרשום את שם האב בשל הוראה של משרד הפנים, לדבריהם. גם בתי חולים בהם רשום שם האב בהודעה, מתנים לרוב – ובניגוד לחוק – את מתן המסמך בהשלמת תשלום החוב על שהותה של היולדת בבית החולים. מבקשי מקלט רבים אינם יכולים לעמוד בהוצאה של אלפי שקלים ולא מודעים לכך שאין לבית החולים זכות למנוע מהם את המסמך. לבסוף, משפחות שניתנת להן ההודעה נדרשות למסור את ההעתק המקורי, לעיתים ההוכחה היחידה שיש למשפחה על זהות אביו של ילדם, למשרד הפנים בעת הנפקת תעודת הלידה בה נרשם של האם בלבד. כעת, על מנת להוכיח כי ילד הוא בנו של אביו, המשפחות נאלצות לגשת לבית החולים ולבקש העתק נאמן למקור של הודעת לידת חי ולהביאו למשרד הפנים.

לאחר שחצו את המשוכה של הבאת הודעת לידת חי, מבקשי המקלט נדרשים להביא אישורים נוטריוניים ותרגומים באישור נוטריון לתעודות נישואים שבידיהם. פקידי המשרד דורשים את האישורים הנוטריונים (שעולים מאות שקלים כל אחד) גם לתעודות נישואין של הכנסיה האתיופית המוכרת על-ידי מדינת ישראל. פקידי משרד הפנים דורשים תרגום נוטריוני אפילו לתעודות באנגלית ובערבית – למרות שהן שפות רשמיות במדינת ישראל. המוקד פנה למשרד הפנים בבהילות בדרישה להפסיק את הטרטורים הבירוקרטיים, אך ההתעללות נמשכת. רק לאחר שכל המסמכים מסופקים, פקידי משרד הפנים עורכים תשאול בנפרד לבני הזוג בו הם נשאלים שאלות שנועדו לבדוק האם הם באמת זוג. לאחר התשאול, אם בני הזוג עמדו בדרישות פקידי משרד הפנים, אשרתו של בן הזוג מוארכת.

מדינת ישראל עושה כל שאל ידה כדי להביא את מבקשי המקלט לעזוב את מדינת ישראל (לאור העדר אפשרות חוקית לגרשם מכאן). מצד אחד, המדינה מזמנת אלפים למחנה הכליאה “חולות”, בו ייעצרו ללא הגבלת זמן וללא משפט ופקידי משרד הפנים “ישכנעו” אותם לעזוב למולדתם, ומתעללת בדרכים יצירתיות באלו שלא ייכלאו בשל מחסור במקומות במחנה הכליאה או כי הם בעלי משפחות. מצד שני, המדינה מערימה קשיים על מבקשי המקלט להגיש בקשות מקלט, ולאור חוסר ההוגנות המשוועת של מערכת בחינת בקשות המקלט בישראל, הסיכויים כי אנשים הזכאים לכך יוכרו כפליטים הוא קלוש – בישראל רק 0.004% ממבקשי המקלט האריתראים והסודאנים הוכרו כפליטים, בעוד בארצות העולם אחוז ההכרה באזרחים של מדינות אלו כפליטים עומד על כ-80%.

עדכון, 10 בפברואר 2014: סיפור שממחיש את ההתעללות הבירוקרטית במבקשי מקלט. חמישה מבקשי מקלט אריתראים המתגוררים בירושלים ניסו לחדש את אשרותיהם בלשכה בירושלים. בלשכה זו שלחו אותם לבאר שבע. ביום חמישי, 6 בפברואר, הגיעו המשפחות לבאר שבע – גברים, נשים וילדיהם. נוכחותם של בני המשפחה נדרשת לשימועים שעורך משרד הפנים לזוגות כדי להוכיח שהם נשואים. ביום חמישי הורו למשפחות לחזור ללשכה בבאר שבע בשמונה בבוקר ביום ראשון. מבקשי המקלט התרעמו על הטרטורים החוזרים והנשנים והקושי להגיע מירושלים לבאר שבע בשמונה בבוקר, ונענו בהבטחה שבשעה זו יקבלו את הוויזות שלהם. המשפחות שבו ביום ראשון, וראה פלא – מאבטח מנע מהם להכנס ללשכה ושלח אותם ללשכת רשות האוכלוסין בפתח תקווה. המשפחות נסעו לפתח תקווה, אך גם שם, מאבטח מנע את כניסתם לבניין ודרש כי ילכו לנוטריון שיחתום על מסמכיהם תמורת 350 ש”ח לחתימה. המאבטח סירב לשוחח עם מתנדב של המוקד שהתקשר לאחד האבות ורצה להסביר לו בטלפון כי הדרישה אינה לגיטימית שכן בהתכתבויות מול משרד הפנים הובטח למוקד כי תפסק הדרישה לתרגומים נוטריוניים של מסמכים באנגלית ובערבית. התוצאה: משפחות בזבזו ימים שלמים בתורים ארוכים מול לשכות שונות של רשות האוכלוסין ברחבי המדינה, ילדים הוצאו מהגנים וטורטרו מעיר לעיר, מתור לתור ולבסוף לכולם אין את הוויזה הנכספת. עו”ד רותי הוסטובסקי פנתה שוב למשרד הפנים בדרישה להפסקת הטרטורים הבלתי פוסקים של מבקשי מקלט המנסים לחדש את אשרתם.