כ-150 מבקשי מקלט סודאנים שובתים רעב בכלא סהרונים

כבר שישה ימים, כ-150 מבקשי מקלט סודאנים שובתים רעב בכלא “סהרונים” בדרישה שמדינת ישראל תבדוק את בקשות המקלט שלהם. מבקשי המקלט נכלאו ב”סהרונים” כעונש על כך שצעדו לירושלים ממחנה הכליאה “חולות” בדרישה להפסקת מעצרם המנהלי שאינו מוגבלת בזמן. השובתים ניסחו הצהרה משותפת שמכריזה כי הם ימשיכו לשבות עד אשר תביעותיהם יענו או שימותו מרעב בכלא הישראלי.

מבקשי המקלט הכלואים הגישו את בקשות המקלט שלהם כבר לפני כשנה בסיוע המוקד לפליטים ולמהגרים, אך אף אחת מהן לא זכתה לתשובה. בישראל ישנם 0 פליטים מוכרים מסודאן.
על מנת לשבור את השביתה, ביום השני לשביתה נשללו מהשובתים הזכות לשיחות טלפון ולצפות בטלוויזיה. ביום רביעי, ארבעת מנהיגי שביתת הרעב והמחאה בירושלים הועברו לכלא הפלילי “דקל” ליד באר שבע. בהתחלה הוחזקו בבידוד, ועכשיו שלושה מהם נכלאו בתא אחד עם אסירים פליליים, בניגוד לחוק הישראלי. ביום חמישי סוהרי בית הכלא “סהרונים” שללו מהפליטים שממשיכים לשבות גם את הזכות לצאת לחצר והם כלואים בתאיהם.

פעילת המוקד נכחה בשימוע שנערך למנהיגי שביתת הרעב בבית הכלא הפלילי “דקל” בו הדיין אישר את המשך כליאתם ללא משפט וללא הגבלת זמן. להלן הצהרותיהם של שובתי הרעב בבית הדין:

אחמד: “אני מבקש ממדינת ישראל להתייחס אליי כפליט. אני הגשתי בקשת מקלט ב2012 ונאמר לי שבתוך 9 חודשים בקשתי תוכרע [החוק למניעת הסתננות קבע כי אם בקשת מקלט אינה זוכה לתשובה תוך תשעה חודשים, הדיין בבית הדין בסהרונים רשאי לשחרר את מבקש המקלט]. חיכיתי 9 חודשים ולא קיבלתי החלטה. אז הגיעה ההחלטה מבג”ץ ונאמר לי שאשוחרר עד ה15.12 [עד תאריך זה המדינה הייתה חייבת לשחרר את כל מבקשי המקלט הכלואים על-פי פסיקת בג”ץ שפסלה את החוק למניעת הסתננות]. אחר כך עשו לי ראיון ואמרו לי שאני עומד להשתחרר ושאסור לי ללכת לתל אביב ואילת. אבל אז לקחו אותי לחולות.
אין לי ברירה אחרת. או שיכירו בי כפליט או שיעבירו אותנו למדינה אחרת. כל שנשאר לי הוא לשבות רעב או למות”.

מוג’אהד הצהיר בשימוע: “אני מבקש שתשחרר אותי. אני מבקש שהמדינה תתייחס אליי כפליט. אם מדינת ישראל לא רוצה לקבל אותי כפליט אני מבקש להיות מועבר לידי ארגון בינלאומי שיעביר אותי למדינה שלישית. אני אמשיך בשביתת הרעב עד אשר דרישותיי ימולאו או שאני אמות כאן”.

מוחמד הצהיר: “דבר ראשון אני רוצה להראות לשופט שאני אזוק. אתה רואה את הדם על ידיי? זה מהאזיקים, מפני שהם סגרו וחיזקו את האזיקים על ידיי כל כך חזק.
אני שובת רעב.
אם ישראל לא רוצה להכיר בי כפליט אני מבקש שיעבירו אותי לכל גוף אחר שיעביר אותי למדינה שלישית.
אני הגשתי בקשת מקלט לפני מעל לשנה. אתם מדברים על זכויות? כאן אני אקבל את זכויותיי רק כשאמות.”

עבדלמונעים הצהיר: “אני רוצה לומר לשופט שאני פליט. אני סבלתי הרבה במדינה שלי. הגעתי לישראל לקבל הגנה. אני כלוא כבר קרוב לשנתיים בכלא ואני פליט. לאחר שהועברתי לכלא חולות יצאתי לירושלים כדי לשלוח את המסר לכנסת שאנחנו פליטים. מכיוון שלא קיבלנו תשובה לבקשה שלנו, לא בירושלים ולא במקום אחר אני שובת רעב על מנת לדרוש את זכויותיי.
אם המדינה לא תכיר בי כפליט אני מבקש להיות מועבר לארגון בינלאומי שיכיר בי כפליט.
אני שובת רעב כבר 5 ימים מפני שאני זקוק לזכויותיי כפליט. אין לי ברירה אחרת אלא לשבות רעב על מנת לקבל את זכויותיי. אני הגשתי בקשת מקלט לפני שנה ועדיין לא קיבלתי החלטה. אני אמשיך בשביתת הרעב עד שאקבל את זכויותיי או עד שאמות.”