“לייעל את התהליך”: על התעמרות רשות ההגירה במבקשי מקלט בעת חידוש אשרות שחרור בתנאים מגבילים

מועד פרסום: 6 במרץ 2014

מחקר וכתיבה: סיגל רוזן
צילום שער באדיבות “אקטיבסטילס”: יותם רונן
איסוף מידע ותמונות: מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן, מתנדבי המוקד לפליטים ולמהגרים ופעילים ישראלים

המירוץ לאשרה ברחבה של לשכת רשות ההגירה בתל אביב, 31 בדצמבר 2013

מבוא
ב-10 בדצמבר 2013 נחקק בהליך בזק תיקון מס’ 4 לחוק למניעת הסתננות על פיו יכלאו מבקשי מקלט המגיעים מגבול מצרים לתקופה מינימאלית של שנה. לאחר מכן יועברו לכלא פתוח עד שייאותו לחזור למדינת מוצאם. בכלא הפתוח הנקרא “חולות” ונמצא בצמוד לכלא “סהרונים” הסגור, עליהם לעמוד לספירה שלוש פעמים ביום ולישון שם מידי לילה. מבקרים, כולל נשים וילדים של המוחזקים, אינם מורשים לבקר במקום והחפצים אותם מותר למוחזקים להחזיק הנם מוגבלים. על אף שהנו מפוקח על ידי שב”ס, המקום אינו מוגדר ככלא ולכן אין בו ביקורת שיפוטית וגם אין אפשרות שחרור. אנשי רשות ההגירה עורכים במקום שיחות עידוד ושידול לכלואים במאמץ לשכנעם לעזוב למדינת מוצאם. כן מוצע מענק כספי בגובה 3,500$ לאלו המוכנים לעזוב עד סוף חודש מרץ 2014.

בנוסף למאות כלואים שהועברו מסהרונים, מאוכלס כלא חולות בכ-1,000 מבקשי מקלט שקיבלו זימונים בלשכות רשות ההגירה. פקחי רשות ההגירה אוספים בחודשים האחרונים מבקשי מקלט שלא הצליחו לחדש את אשרותיהם ומעבירים אותם לכלא סהרונים, שם קובע פקיד הגירה את תקופת מאסרם בטרם יועברו לכלא הפתוח חולות.

“מתקן חולות מסוגל להכיל כ-3,300 בני אדם, המדינה זימנה אליו 4,100” כך דיווח ב-6 במרץ 2014 הכתב אילן ליאור בעיתון “הארץ”. מסמך זה מציג את שעבר על אותם 4,100 מבקשי מקלט שהצליחו להיכנס לאחת משש לשכות משרד הפנים, שם ניתן להם הזימון לכלא חולות.
המסמך מציג גם את מציאות חייהם של קרוב ל-50,000 מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן בחודשים האחרונים. מעקב מגלה שכניסה לתוככי אחת משש לשכות משרד הפנים המקבלות מבקשי מקלט, היא כמעט בלתי אפשרית: מבקשי מקלט נוסעים לרחבי ארץ לפנות בוקר, לעיתים קרובות ישנים על מדרגות המשרד בלילה הקודם, עומדים בתנאי צפיפות קשים בין הגדרות עם מאות מבקשי מקלט נוספים, נשים וילדים, במשך ימי קבלת קהל רבים ברצף. רק לאחר ימים רבים של המתנה רצופה, מצליחים בין 10 ל-200 מבקשי מקלט בכל לשכה לזכות באשרה לחודש עד שלושה. העובדה ש 4,100 מבקשי מקלט קיבלו בחודשיים האחרונים זימונים לחולות, מעידה שרב רובם של מבקשי המקלט שמאמציהם להיכנס לאחת הלשכות צולחים, מקבלים זימון למתקו הכליאה חולות. משם, אפשרות השחרור היחידה, היא למדינת המוצא.

גם בחודש ינואר 2014, דיווחה רשות ההגירה שחידשה 2,000 אשרות בלבד. (מתוך תגובת המדינה מיום 19 בינואר 2014 לעת”מ 16785-01-14 באביקר (עציר) נגד משרד הפנים.) רובם של 50,000 מבקשי המקלט נושאים אשרה תקפה לחודשיים בלבד ולכן כמחציתם נדרשו לחדש אשרה גם בחודש ינואר.

עד דצמבר 2013 רשות ההגירה סיפקה שירותים של הארכת אשרה למבקשי מקלט ב-24 לשכותיה שהיו פתוחות בפני הציבור הישראלי וכן מבקשי המקלט במשך כל שעות קבלת הקהל. בדצמבר 2013, לאחר כניסת תיקון מס’ 4 לחוק למניעת הסתננות לתוקף, משרד הפנים צמצם באופן חד את מספר הלשכות שמספקות שירותים למבקשי מקלט ואת מספר השעות בהן יספקו שירותים למבקשי מקלט: רשות ההגירה הותירה רק ארבע לשכות פתוחות ברחבי ישראל, למשך שעתיים וחצי, יומיים בשבוע בלבד. (ב-26 בדצמבר הודיעה רשות ההגירה שרק ארבע לשכות תפעלנה (תל אביב, באר שבע, חיפה ופתח תקווה). ב-15 בינואר התווספו שתי לשכות נוספות: ראשון לציון ואילת. ב-20 בפברואר נפתחה לשכה גם בנצרת. מבקשי מקלט מוזמנים לקבלת אשרות גם בלשכת רשות ההגירה בנתב”ג אך לא ברור לפי אלו קריטריונים. ב – 27 בפברואר נסגרה לשכת רשות ההגירה בתל אביב וב – 4 במרץ נפתחה ברח’ תובל 3, אך אינה מסוגלת לספק שירות עקב העומס.)

מאות מבקשי מקלט מעוכים בתור בין הגדרות ברחבת קריית הממשלה בתל אביב ב-25 בפברואר 2014

בחודשים האחרונים, צובאים מאות רבות, ולעיתים אף למעלה מאלף מבקשי מקלט על כל אחת מהלשכות בימי קבלת הקהל. הם מקווים להצליח לחדש את אשרת השחרור בתנאים מגבילים שבידיהם, אשרה שבהיעדרה אינם יכולים לשוב למקום עבודתם. לא ידוע כמה אשרות שחרור בתנאים מגבילים ניתנו בלשכות במהלך החודש האחרון, בנוסף לזימונים לחולות, אך דיווחי הממתינים בתור מעידים על כך שרק בשתיים מהלשכות מוצבים מספיק פקידים לקבלת יותר מ-100 מבקשי מקלט ביום. וכך, מדי יום קבלת קהל, בשש וחצי בערב ולעיתים זמן רב קודם לכן, סוגרת רשות ההגירה את הדלתות וקוראת למאות מבקשי המקלט לעזוב את המקום. מאבטחי הרשות מגרשים את הפליטים המבקשים להישאר במקום. מעסיקים רבים מדווחים שרוב עובדיהם אינם מחזיקים עוד באשרות תקפות. עקב איומי פקחי רשות ההגירה, בשילוב עם הכורח לעמוד בתורים מול הלשכות שלושה ימים בשבוע מבוקר ועד ערב, מבקשי המקלט אינם עובדים לפרנסתם.

מאות מבקשי מקלט מעוכים בתור בין הגדרות בלשכה החדשה ברחוב תובל 3 בתל אביב ב-5 במרץ 2014

ב-27 בפברואר 2014 הרצה שר הפנים, גדעון סער, בכנס מנהלים של רשות האוכלוסין וההגירה, התגאה במספר היוצאים “מרצון” (63 איש בנובמבר 2013, 325 איש בדצמבר 2013, 765 איש בינואר 2014 ו – 1705 איש בפברואר 2014). שר הפנים הוסיף: “מתוך המספר של 1,705, כפי שעודכנתי הבוקר, המאסה הגדולה יצאה ממרכזי הערים. כמה עשרות יצאו מסהרונים ומחולות, הפרופורציות הן בערך 96% מול 4%. זאת אומרת המאסה הקריטית יוצאת ממרכזי הערים”. מסמך זה מבהיר מה גרם לאותם 96% להימלט ממרכזי הערים ולבקש לחזור “מרצון”, למקום ממנו נמלטו זמן לא רב קודם לכן.

פקיד הגירה מודיע כי הלשכה בתל אביב סגורה. ניתן לראות את מאות הממתינים דחוקים בתור, 16 בפברואר 2014

רקע

עד ראשית שנת 2008, רוב מבקשי המקלט נשאו מסמכים מזהים מטעם נציבות הפליטים של האו”ם בלבד. על אף שלא היו ברשותם אשרות עבודה, מעסיקיהם לא הסתכנו בקנסות עקב הסכמה בין רשות ההגירה לנציבות הפליטים של האו”ם.

מאז שנת 2008, אז החלה רשות ההגירה לחלק למבקשי המקלט אשרות שחרור בתנאים מגבילים מסוג 2א5, נאלצו מבקשי המקלט לעמוד בתור בכניסות ללשכות האוכלוסין ברחבי הארץ. במהלך כל השנים הללו השתנה מועד תוקפה של האשרה מאדם לאדם ואף ממועד חידוש אחד למשנהו. לא ברור היה מדוע שני מבקשי מקלט שהגיעו באותה תקופה לישראל מאותה מדינה והלכו יחדיו לחדש אשרתם באותה לשכה, האחד קיבל אשרה תקפה לחודש אחד בלבד והסתכל בחשד בחברו שמשום מה הוטבעה על מסמכיו אשרה לשלושה חודשים.

24 מחלקות לאשרות וזרים בלשכות משרד הפנים ברחבי הארץ קיבלו כל השנים הללו מבקשי מקלט בימי קבלת קהל כשכל לשכה החליטה על מספר משתנה של אשרות שאף הוא לא היה קבוע. לעיתים קרובות הגיעו מבקשי מקלט ללשכה על מנת ללמוד שדווקא באותו יום הוחלט לא לקבל כלל מבקשי מקלט.

מאבטחים הודפים מבקשי מקלט מרחבת קריית הממשלה לאחר סגירת לשכת רשות ההגירה, 31 בדצמבר 2013 (צילום: יאיר מיוחס)

לאחר החופשות הארוכות בחגי ישראל, עברו על מבקשי המקלט שבוע או שבועיים קשים במיוחד, במהלכם נאלצו לעבור מעיר לעיר ולעיתים אף לישון על מדרגות משרד הפנים במאמץ להשיג אשרה, בעוד פקידי ההגירה מתאמצים להשיג את הפער שנוצר בחופשה.

כך למשל תיארה העיתונאית נורית וורגפט בעיתון הארץ ב- 18 באוקטובר 2012, עם החזרה מחופשות החגים, כיצד “מדי לילה נאספים כ-200 מהגרים מול המשרד בת”א, בתקווה שיהיו מבין 70 ברי המזל שיקבלו את האישור המיוחל ויוכלו להמשיך משם לעבודה.”
במחצית השנייה של 2013, החלו חלק מהלשכות להערים יותר ויותר קשיים על מבקשי המקלט הנדרשים לחדש אשרותיהם. כך למשל, לשכת רשות ההגירה ברמת גן, שעד לאותה עת נהגה לקבל 15 מבקשי מקלט ביום, סירבה לקבל עוד מבקשי מקלט. תחילה נאמר להם לחזור ביום אחר, אך כשחזרו ביום אחר, נאמר לחלקם לשוב ביום אחר ולאחרים – לפנות ללשכה אחרת. מבקשי מקלט רבים הרחיקו לחדרה, שם פשטה השמועה שמחלקים כ-200 אשרות ביום.

עם כניסתו לתוקף של תיקון מס’ 4 לחוק למניעת הסתננות ב – 10 בדצמבר, 2013, הפכה החזקת האשרה הכרחית יותר וזאת בשל הענישה החמורה בגין אי החזקת אשרה בתוקף.

ב-26 בדצמבר 2013, פשטו פקחי רשות ההגירה על הרחבה שלפני משרד הפנים בחדרה ועצרו את מבקשי המקלט שאשרותיהם לא היו בתוקף, כמו גם מבקשי מקלט רבים בת”א ובמקומות אחרים. כן הובהר לממתינים שהלשכה לא תקבל עוד מבקשי מקלט.

שלושה ימים לאחר מכן, ב-29 בדצמבר, גילו המוני מבקשי המקלט שבאו לחדש אשרותיהם בירושלים, שהלשכה סגורה ושעליהם להרחיק עד לשכת רשות ההגירה בפתח תקווה.

על אף שהלשכה בחדרה סגרה שעריה בפני מבקשי מקלט עוד ב-26 בדצמבר, ארבעה ימים מאוחר יותר סירבו פקידי הרשות בתל אביב ובבאר שבע לקבל מבקשי מקלט שמקום מגוריהם בצפון והמשיכו לשלוח אותם ללשכה הסגורה בחדרה.

פניות הקו החם של המוקד לפליטים ולמהגרים, נענו על ידי רע”נ RSD ברשות ההגירה ביום ב-26 בדצמבר 2013 בתשובה בה צוין שמעתה רק ארבע לשכות יתנו שירות למבקשי המקלט ועל 50,000 המבקשים לחדש אשרות להתייצב בהן במשך שעתיים וחצי – יומיים בלבד בשבוע:

“להשיבכם כי בכל הנוגע להסדרת רישיון שהיה לנתיני מדינת אריתריאה, יש להפנות את המבקשים ללשכות מנ”א ת”א, באר שבע, חיפה או פתח תקווה, בימים א’ וג’ בלבד, בין השעות 16:00 – 18:30”.

הלחץ על לשכות רשות ההגירה בחודשים ינואר – מרץ 2014, תמונות ועדויות

בחודשים האחרונים, עמד מספר מבקשי המקלט הממתינים בכל שעות היום בכל אחת מלשכות רשות ההגירה הפעילות על כמה מאות. למעלה מ-1,000 מבקשי מקלט נספרו במשך לפחות שלושה מימי קבלת הקהל בתל אביב וכן בבאר שבע.

ב-15 בינואר 2014 הודיע ראש אגף זרים ברשות ההגירה בדיון ועדת הכנסת לבחינת בעיית העובדים הזרים על פתיחת שתי לשכות נוספות: באילת ובראשון לציון. מאוחר יותר גם התווסף יום חמישי כיום קבלת קהל, בנוסף לראשון ושלישי.

“הלכתי עם שלושה חברים שלי שבאו מתל אביב כי שמה לא הצליחו לקבל ויזה הרבה זמן. חשבתי שבחיפה יהיה יותר קל. אנשים הגיעו כבר בבוקר. כשאנחנו באנו בצהריים כבר היו שם איזה 300 איש. ידענו כמה היו שם כי האנשים קיבלו מספרים. כשאנשים באים, יוצאים ממשרד הפנים פקידים ולוקחים את הויזות הישנות שלהם ונותנים להם מספר. בערב, הם הוציאו רק 60 ויזות. היו 240 אנשים שלא קיבלו בחזרה ויזות. אז אמרו שיש יותר מידי אנשים והגיעה לשם משטרה וכולם פחדו בלי ויזות והלכו משם מהר. גם אני הלכתי משם אז אני לא יודע אם עצרו שם מישהו, אבל לא קיבלו ויזות בחזרה”. — מבקש מקלט מסודאן, 5 בינואר 2014, חיפה

מבקשי מקלט ברחבת קריית הממשלה מול לשכת רשות ההגירה, תל אביב, 16 בפברואר 2014 (צילום: מבקש מקלט אריתראי)

“עמדתי כל היום עם איזה 800 אריתראים מול משרד הפנים בעזריאלי. בדרך כלל שלושה ימים בשבוע אני עומד שם כל היום, אבל היום היה ממש קשה. היו המון נשים וילדים. היה מאד צפוף והרחבה לא הספיקה. אנשים נדחפו לכביש כל הזמן מהצפיפות. ישראלים כעסו עליהם, אמרו ‘מה אתם רוצים? למה אתם דוחפים לכביש ככה?’ לא הבינו שאין לנו ברירה, שכבר אין מקום סביב הבניין ואנחנו נדחפים לכביש בלי לרצות. אני כבר חודש וארבעה ימים בלי ויזה. ה”בלבית” ישר פיטר אותי. יש לי שני ילדים ואין לי איך לקנות להם אוכל. קיבלתי במשרד הפנים פתק עם תאריך 21 בינואר. הלכתי כמה פעמים לא קיבלו אותי. בדיוק מתי שהגיע התור שלי, הבת שלי הייתה חולה. הבאתי למשרד הפנים מכתב מהרופא. המנהלת אמרה לי ‘אני לא אכפת לי מהילדה שלך. אתה צריך לבוא בזמן. לא באת? אין ויזה’. מאז אני עוד עומד וכבר קיבלתי עוד פתקים קטנים אבל לא הצלחתי להיכנס פנימה. היום אנשים אמרו שפתחו משרד הפנים גם בכפר סבא. חברים שלי נסעו לשם, אמרו לי מחכים 300 אריתראים מול משרד הפנים אבל לא פתחו שם בכלל כל היום. אנשים נוסעים מצד אחד של הארץ לצד שני, מחפשים ויזה כי בלי ויזה אי אפשר לחיות כאן”. — מבקש מקלט מאריתריאה, 23 בפברואר 2014, תל אביב.

מבקשי מקלט ברחבת לשכת רשות ההגירה בפתח תקווה, 23 בפברואר 2014 (צילום: מבקש מקלט אריתראי)

“אין לי ויזה מאז 2 בפברואר. פעמיים או שלוש בשבוע אני הולך למשרד הפנים בפתח תקווה עומד עד הערב. כל פעם יש 800 או אפילו 1000 אנשים מחכים לויזה. יש רשימות של אנשים שממתינים לפי ימים. אני הצלחתי להיכנס לרשימה ב-16 בפברואר אבל היום קיבלו עוד אנשים של הרשימה של ה-9 בפברואר. הלכתי עם אישה שלי אבל לא נתנו היום בכלל ויזות לנשים. אחרי שחיכינו כל היום, סגרו את המשרד בשש וחצי כשהיו עוד מאות אנשים מחכים בחוץ. אנשים אמרו שרק שמונה אבות קיבלו ויזות וגם 30 אריתראים ו-20 סודאנים רווקים”. — מבקש מקלט מאריתריאה, 23 בפברואר 2014, פתח תקווה.

רחבת לשכת רשות ההגירה בחיפה. 16 בפברואר 2014 (צילום: מבקש מקלט אריתראי)

“הגעתי היום למשרד הפנים בחיפה בארבע בבוקר. היו הרבה אנשים שכבר ישנו שם משבת בערב. ספרתי 175 אנשים שישנו שם בלילה. לא ידעתי שמשרד הפנים מתחיל לעבוד רק בארבע אחרי הצהריים. ראיתי שעד 12 בצהריים לא פותחים את המשרד וחשבתי שלא מקבלים גם היום ויזות, אז נסעתי ברכבת לתל אביב, למשרד מול עזריאלי. למרות שהגעתי כמה שעות לפני הפתיחה גם בעזריאלי, קיבלתי מספר 277. אני ארבעה ימים בלי ויזה וכל יום מנסה משרד פנים אחר. ב-11 בפברואר נסעתי לראשל”צ, אבל היו שם מאות רבות של אנשים ולא הצלחתי להיכנס. למחרת שמעתי שאפשר לקבל ויזה בחדרה, נסעתי לשם וחיכינו כל היום אבל לא פתחו. היה סגור. ישנו שם בלילה, הרבה אנשים, ולמחרת בבוקר גירשו אותנו אנשים ואמרו שלא פותחים שם בכלל”. — מבקש מקלט מאריתריאה, 16 בפברואר 2014, חיפה.

“אין לי ויזה כבר שלושה שבועות. ביום חמישי האחרון, 20 בפברואר, היו כ-1000 איש מול הלשכה בעזריאלי. בצהריים כשבאתי, כבר היו שם כ-800 איש. כשפתחו בשעה ארבע, בדקו את האנשים שהיו להם תורים [פתקים קטנים עם תאריך שניתנו בעבר עם הזמנות לתאריכים שונים]. היו יותר מ-300 איש עם פתקים ל-13 ו-16 בפברואר וגם אותם לא הצליחו להכניס. אנשי רשות ההגירה אמרו שהם יתנו מספרים חדשים. נכנסו 60 אולי 70 איש פנימה במשך כל היום. אני לא יודע למה נותנים לכל כך הרבה אנשים פתקים עם אותו תאריך אם הם לא יכולים לקבל יותר מ-60 או 70 איש באותו יום. הייתי שם עד תשע בערב. את קבוצת האנשים האחרונה הם הכניסו בשעה שש. מאות האנשים שהמתינו, הבינו שכבר לא יצליחו להיכנס היום והלכו. נשארנו כמה עשרות אנשים עד תשע, כי קיווינו שאולי יכניסו גם אותנו אם יראו שלא נשארו כל כך הרבה מאות אנשים. בתשע עזבתי כי נזכרתי שלא אכלתי כל היום. שמעתי מחבר על חבר נוסף שנסע ביום חמישי לחיפה וקיבל ויזה. חבר נוסף קיבל מספר 580 בחיפה והוא נוסע לשם שוב מחר. אני חושב לנסוע לחיפה לישון שם בלילה ואולי אצליח להיכנס ביום שלישי”/ — מבקש מקלט מאריתריאה, 23 בפברואר 2014, תל אביב.

רחבת קריית הממשלה מול לשכת רשות ההגירה, תל אביב. 16 בפברואר 2014 (צילום: מבקש מקלט אריתראי)

“הויזה שלי נגמרה לפני שבועיים. אני גר בתל אביב אבל שמעתי לפני שבוע שבחיפה יש פחות אנשים ואפשר להשיג ויזה. הגעתי לכאן בבוקר יום ראשון, 9 בפברואר, חיכיתי כל היום אבל לא הצלחתי להיכנס. היו בערך 300 איש בחוץ, מחכים לויזה. הרבה ישנו שם בלילה קודם. גם ביום שלישי, 11 בפברואר, היו בערך 300 איש ורשמו אותי אבל לא הצלחתי להיכנס. היום יש הרבה יותר אנשים, אבל יש אריתראי שרושם את כולם ואני קיוויתי שאצליח להיכנס. המספר שלי היום הוא 727. הגיעו יותר מ-800 איש אבל הפקידים עבדו מאד מהר ושמעתי ש-240 איש קיבלו אשרות היום. בשש וחצי הם סגרו את השערים ואמרו למאות האנשים שעוד עמדו בתור ללכת הביתה”. –מבקש מקלט מאריתריאה, 16 בפברואר 2014, חיפה.

קריית הממשלה, מול לשכת רשות ההגירה, תל אביב. 23 בפברואר 2014 (צילום: מבקש מקלט אריתראי)

ב-2 בפברואר 2014 פנה עו”ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח בישראל למר אמנון בן עמי ודרש שתיפתחנה לשכות נוספות של רשות ההגירה. בתגובה לפנייתו של עו”ד פלר ענה ראש רשות האוכלוסין וההגירה, אמנון בן עמי, ב-9 בפברואר 2014:

“על מנת ליעל את תהליך קבלת האשרות ואת הנגישות של הפונים ללשכה, הוחלט לפתוח מספר לשכות עיקריות בשעות ובימים נוספים רק לצורך מתן שירות למסתננים. למרות השיפור הניכר באיכות הטיפול ובזמני ההמתנה, ברור לנו כי קיים מעת לעת עומס על הלשכות בעיקר באזור המרכז. משכך אנו שבים כל העת ובוחנים את המצב, ומחפשים פיתרונות שונים להקלת העומס. במסגרת זו אנו שבים ומרחיבים כל העת את שעות הפעילות של הלשכות המטפלות במסתננים ולאחרונה הוחלט להאריך את תוקף רישיון הישיבה הניתן מחודשיים לשלושה חודשים כדי להקל על העומס. אנו תקווה כי נמשיך כל העת ונייעל את התהליך לרווחת כל הפונים.”

מאחר שהמצלמות אינן יכולות לקלוט למעלה מ-1,000 מבקשי מקלט הממתינים סביב אותה לשכה, מצורפת סידרת תמונות שצולמו על-ידי יעל קריגר ב-18 בפברואר 2014 מול לשכת רשות ההגירה בבאר שבע ומבהירות טוב יותר את מספרם של הממתינים מסביב לבניין הלשכה בבאר שבע:

רחבת רשות ההגירה בבאר שבע, 18 בפברואר 2014 (צילום: מבקש מקלט אריתראי)

מעקב אחר התורים בלשכות השונות בחודשיים האחרונים חושף את התמונה הבאה:

רוב מבקשי המקלט מנועים מלעבוד, רבים נעצרים ונכלאים בסהרונים בהיעדר אשרה

מאז ראשית שנת 2014 שכ-4,000 מבקשי מקלט צובאים בו זמנית על לשכות ברחבי הארץ, תחילה בכל אחד משני הימים, ולאחר מכן בכל אחד משלושת ימי קבלת הקהל השבועיים. מבקשי המקלט ממתינים בתור בצייתנות מהבוקר ועד גירושם על ידי המאבטחים או המשטרה, המוזעקת למקום לצורך זה. מאחר שמעסיקיהם חרדים להעסיקם ללא אשרה, הם משקיעים את שארית חסכונותיהם בנסיעה מעיר לעיר, מלשכה ללשכה בתקווה שיצליחו להיכנס לאחת הלשכות ולקבל אשרה. בעודם מנסים יום-יום לחדש את אשרתם, חלק ממבקשי מקלט פוגשים את פקחי רשות ההגירה שעוצרים אותם בגין היעדר האשרה. לאחר הליך בזק אותו מכנה רשות ההגירה “שימוע”, אשר אותו עורך פקיד במשרד הפנים שאינו משפטן, הם “נידונים” לכליאה של שלושה חודשים בכלא סהרונים או גבעון על כך שלא התייצבו לחדש את אשרתם. לאחר מכן יועברו לכלא חולות עד שייאותו לשוב למדינת מוצאם.

פקידי לשכות רשות ההגירה מפיצים מידע שגוי ומטעה בקרב הממתינים

“לכו לבאר שבע! לכו לחיפה!”
מבקשי מקלט רבים דיווחו כי בעומדם, דחוסים בין מאות רבות של מבקשי מקלט אחרים ברחבת קריית הממשלה שם נמצאת לשכת רשות ההגירה בתל אביב, (שנסגרה בינתיים) יצאו אליהם פקידי ההגירה וקראו להם לעזוב את המקום ולנסות את הלשכות בבאר שבע ובחיפה שם, לטענתם, אין עומס. זאת על אף שבאותה עת דיווחו מבקשי מקלט באותן לשכות על עומס אדיר ועל כ-500 עד 1,000 מבקשי מקלט הממתינים לתורם.

כך למשל, ביום בו שלח ראש רשות האוכלוסין וההגירה, אמנון בן עמי את מכתבו המבטיח “להמשיך וליעל את התהליך”, ב-9 בפברואר 2014, פנה המוקד לפליטים ולמהגרים בשמם של חמישה מבקשי מקלט בעלי משפחות מירושלים, שניסו לחדש אשרותיהם, בלשכה בירושלים.

טרם הותקנו תקנות שתאפשרנה כליאתם של משפחות וילדים בכלא חולות. לפיכך, על פי החלטת רשות ההגירה והתחייבותו של יוסי אדלשטיין, ראש אגף זרים ברשות ההגירה, בפני וועדת עובדים זרים בכנסת, מבקשי מקלט שהם נשואים או אבות לילדים, אינם אמורים לקבל זימון לכלא חולות. על מנת שיוכלו להאריך את אשרתם עליהם להציג הוכחות לכך שהם אבות או שהם נשואים וכן לעבור שימוע להוכחת הזוגיות.

בלשכה בירושלים, שאינה מקבלת עוד מבקשי מקלט, חמש המשפחות הופנו ללשכה בבאר שבע. ב-6 בפברואר הגיעו מבקשי המקלט ללשכה באר שבע, על נשותיהם וטפם, כפי שנאמר מהם בלשכה בירושלים. זאת על מנת לעבור שימועים שיוכיחו שהם אכן בני זוג לנשותיהם ואבות לילדיהם. לאחר המתנה בצפיפות קשה, נאמר להם בערב לחזור ללשכה בבאר שבע ביום ראשון בשמונה בבוקר. הובטח להם על ידי הפקידים שיצאו אליהם, כי יקבלו אשרות. ביום ראשון, 9 בפברואר, התייצבו המשפחות פעם נוספת בלשכה בבאר שבע, אך כניסתם נמנעה על ידי מאבטחים שהורו להם לנסוע ללשכת רשות ההגירה בפתח תקווה. מבקשי המקלט אספו את נשותיהם וטפם ונסעו לפתח תקווה, שגם שם מנעו המאבטחים את כניסתם ללשכה בטענה שקודם עליהם לתרגם את תעודות הנישואין שבידיהם מאנגלית לעברית ולאמת התרגום באישור נוטריוני. המאבטח סירב לשוחח עם פעיל המוקד לפליטים ולמהגרים שביקש להבהיר לו שעו”ד ענת פישר צין מהלשכה המשפטית של רשות ההגירה הורתה לכל הלשכות לחדול מדרישה לא חוקית זאת.

מבקש מקלט בעל משפחה נוסף הצליח כבר בראשית חודש ינואר להיכנס ללשכת רשות ההגירה בפתח תקווה וקיבל זימון למתקן הכליאה חולות ל-9 בפברואר 2014. האיש פנה למוקד לפליטים ולמהגרים ללא דיחוי, ובסיוענו, אסף את כל המסמכים שנדרשו על ידי רשות ההגירה להוכחת אבהותו. ב-4 בפברואר התייצב בלשכת רשות ההגירה בתל אביב עם כל המסמכים, אשתו ובנו הקטן לצורך ראיון, בהתאם להנחיות רשות ההגירה שהועברו למוקד. בתום יום קבלת הקהל, קיבל האיש פתק תור להתייצבות במקום ב-6 בפברואר 2014. כשהגיע במועד הנדרש עם אשתו ובנו פעם נוספת, נשלח על ידי הפקידים בתל אביב ללשכת הרשות בפתח תקווה. בו ביום נסעה המשפחה לפתח תקווה שם הצליחו לקבל פתקית תור ל-27 במרץ 2014. טענותיו של האיש שכעבור שלושה ימים עליו להתייצב בכלא חולות לא הרשימו את פקידי ההגירה.

מבקש מקלט נשוי נוסף קיבל זימון לחולות עוד בסוף חודש דצמבר 2013 ל-29 בינואר 2014. במהלך חודש ינואר ניסו בני הזוג להתקבל לראיון בלשכת רשות ההגירה בתל אביב אך עקב העומס לא צלחו מאמציהם. אחד הפקידים שיצאו מהלשכה עודד אותם לנסוע ללשכת רשות ההגירה בראשון לציון. ב-28 בינואר, יום לפני מועד ההתייצבות בכלא חולות, הצליחו בני הזוג להיכנס ללשכה בראשון לציון ואף החלו בראיון, אך בעקבות עימות שהתחולל בחוץ בין אחד ממבקשי המקלט לפקח רשות ההגירה, החליטה הרשות להוציא את כל מבקשי המקלט מהבניין ולסגור את המשרדים לאותו יום בטרם עת. האיש נותר להמתין במקום אך אשתו שלא חשה בטוב, חזרה לביתה וכך לא הצליחו להשלים הראיון. לאיש נאמר להגיע למחרת היום למשרדי רשות ההגירה בנתב”ג. למחרת היום הגיעו בני הזוג לנתב”ג אך למרות מאמציהם לא הצליחו למצוא את הלשכה. אחרים, שמצאו את הלשכה בנתב”ג, הופנו על ידי הפקידים שם, לאחר עמידה ממושכת בתור, בחזרה ללשכות בפתח תקווה ובאר שבע.

ב-23 בפברואר הגיעו ללשכת רשות ההגירה בתל אביב מבקשי מקלט המתגוררים באילת, אשר לדבריהם, פקידי הלשכה באילת הפנו אותם ללשכה בתל אביב. הלשכה בתל אביב סירבה לקבלם ושלחה אותם חזרה לאילת.

ב-27 בפברואר הודיעו פקחי הרשות להמוני הממתינים בקריית הממשלה בתל אביב שילכו הביתה כי הלשכה לא תיפתח ביום ראשון הקרוב. מאות התייצבו בכל זאת ביום ראשון בבוקר אך הלשכה לא נפתחה. שמועות נפוצו על לשכה חדשה ברחוב תובל 3, פינת האומנים בתל אביב, שנפתחה ב-4 במרץ. אריתראים הגיעו למקום מוקדם בבוקר, הפיצו את הבשורה ועד הערב נרשמו בתור מסודר 1,200 אריתראים ליום המחרת. מבקשי מקלט מסודן החלו להגיע למקום רק אחה”צ עם תורים רשומים, אך פקידי רשות ההגירה אמרו להם, לדבריהם, שכבר לא מתחשבים בתורים הכתובים ושהם צריכים לעמוד בתור אחד ישר אם הם רוצים להיכנס ללשכה. למעלה מ-1000 מבקשי המקלט לא הצליחו עוד להצטופף על המדרכות ונדחפו לשולי הכביש. לדברי אחד הממתינים: “הפקיד אמר שלא אכפת לו מפתקים אלא מתורים מסודרים. חשוב לו שיהיה מסודר, שאנשים לא יידחפו לכביש ושלא יהיה צריך משטרה”. לתקשורת נמסר שמעתה יעבדו שם מידי יום, חמישה ימים בשבוע משמונה בבוקר ועד שמונה בערב. ב-5 במרץ, כבר פיזרה המשטרה את למעלה מאלף הממתינים בשעה שתיים בצהריים ואילו ב-6 במרץ, כ-800 ממתינים לא הורשו להיכנס עד הצהריים משום שרשות ההגירה האשימה אותם ב”אי סדרים” הנובעים ממספרם הרב ורוחבה הצר של המדרכה עליה נדרשו להמתין.

המוני מבקשי המקלט מנסים לשמור על תור מול לשכת רשות ההגירה ברח’ תובל 3, 6 במרץ 2014

“לא נקבל מסתננים בלי תור! אם אין תור, לכו לבאר שבע!”
בסוף חודש פברואר 2014, רבים ממבקשי המקלט מחזיקים בכיסיהם פתקי תור קטנים שחולקו להם על ידי רשות ההגירה ועליהם מועד התור שלהם. רבים כבר הצליחו להשיג יותר מפתק תור אחד, אך על אף שעמדו בלשכה במועד תורם מהנץ החמה ועד גירושם על ידי המאבטחים וגם הקפידו להתייצב במקום בימי קבלת הקהל הבאים, לא הצליחו להיכנס ללשכה. רבים מדווחים שהפקידים היוצאים אליהם, רק לאחר המתנה ארוכת שעות בתור, מודיעים להם שיתקבלו רק בעלי תור ואלו שאין להם פתק תור, שיסעו לבאר שבע.

כך למשל ב-23 בפברואר המתינו בין 600 ל-1,000 איש לפני לשכת רשות ההגירה בתל אביב. מבקשי מקלט ספרו למעלה מ-300 מבקשי מקלט בעלי פתקים לימים 13 ו-16 בפברואר. במהלך אותו היום ספרו מבקשי המקלט 70 איש שהורשו להיכנס ללשכה. לא ברור אם כולם קיבלו אשרות שכן רבים משולחים לדרכם ללא אשרה בהיעדר מסמכים מתאימים או משום שהם מתגוררים בפריפריה.

“אפשר לקרוע את פתק התור. המסתננים מחליטים מי נכנס”
כך אמר למשל, אחד המאבטחים בלשכה בראשון לציון ב-13 בפברואר לאחת הפעילות שליוותה מבקש מקלט שהוזמן באמצעות פתקית תור לאותו היום לחידוש אשרתו. לדבריה, למעלה מ-400 מבקשי מקלט המתינו באותה עת לחידוש אשרתם ושני מבקשי מקלט, אחד מסודאן ואחד מאריתריאה, ניהלו רשימת תורים שהתעלמו מהפתקיות שבידי רבים מהממתינים. כן נרשמו דיווחים דומים מלשכות אחרות במועדים שונים.

פתקיות תור נושאות תאריכים וכן מספר 900 המעיד על מקומו של בעל הפתק בתור

אי סדרים בניהול התורים

רשות ההגירה לא הודיעה במהלך החודשיים האחרונים על אופן קבלת האשרות בלשכות, למעט אותו מכתב מיום 26 בדצמבר 2013 למוקד לפליטים ולמהגרים המודיע על קבלת קהל בארבע לשכות, יומיים בשבוע.

מהמעקב ההדוק שערך המוקד לפליטים ולמהגרים עולה שרשות ההגירה לא עשתה כל מאמץ להסדיר את התורים אלא הותירה את הסדרתם בידי מבקשי המקלט עצמם. מעת לעת מודיע פקיד או מאבטח בלשכה זאת או אחרת שהיום יתקבלו רק לפי פתקי תור עם תאריכים או שדווקא היום מתעלמים מהפתקים הללו ומי שעמד שעות רבות יותר, יזכה להיכנס ללשכה. משמעות מניעת הכניסה ללשכות היא הרת גורל עבור אלפי מבקשי המקלט הממתינים. הם מנועים מעבודה ואינם יכולים לכלכל את משפחותיהם וילדיהם. על אף זאת, לא נקטו מבקשי המקלט באלימות. כשנדמה שעצם הצפיפות הרבה מהווה סיכון, מוזעקים למקום שוטרים שמפזרים את הממתינים ומכריזים שרשות ההגירה לא תקבל עוד קהל על אף שזה עדיין במשך שעות הקבלה.

גם באותה לשכה, דפוס קבלת הממתינים משתנה מיום ליום: פקידים הוציאו למבקשי המקלט סלילי פתקיות תורים או אף חילקו לממתינים בעצמם פתקי תור ועליהם מוטבעים תאריכים שונים: בין שבוע לחודש מאוחר יותר. בחלק מהלשכות נעשה מאמץ על ידי “מנהלי תורים” מבין הקהילות לאפשר את כניסת מבקשי המקלט על פי המספרים שחולקו. בלשכות אלו נרשם פיגור שהחל בשבוע והגיע לחודש בכניסת בעלי המספרים. עם זאת, בחלק מימי קבלת הקהל, שונתה מתכונת הקבלה כך שהוכנסו אלו הרשומים ברשימות “מנהלי התורים” וממתינים במקום ברציפות במשך ימים ארוכים, תוך התעלמות מאלו שחזרו לביתם ושבו ללשכה ביום המצוין בפתקית שבידם.

בראשון לציון נרשם אירוע אלים אחד ב-28 בינואר 2014: למעלה מ-400 מבקשי מקלט המתינו שעות ארוכות בתור הצפוף, לאחר שהגיעו מכל רחבי הארץ. לדברי הממתינים, פחות מ-30 איש הצליחו להשיג אשרה לחודש נוסף ואז ביקשו הפקידים לסגור את הלשכה. אחד האריתראים התעמת עם פקיד ההגירה שבתגובה היכה את מבקש המקלט בפניו עד שנזקק לטיפול רפואי בבית החולים. לדברי עדים, גם אישה סודאנית בהריון הותקפה על ידי אותו פקח, אך היא לא נזקקה לטיפול רפואי ועזבה את המקום.

מבקש המקלט שהותקף על ידי פקח רשות ההגירה, 28 בינואר 2014 (צילום: מבקש מקלט אריתראי)

מידע שגוי על אודות פתיחת לשכות נוספות

ב-10 בפברואר 2014, עדכן מר מוטי ברקוביץ, ראש תחום תכנון ותיאום ברשות ההגירה, את המוקד לפליטים ולמהגרים שלמחרת תיפתח בפני מבקשי מקלט גם לשכת רשות ההגירה בעיר חדרה. בעקבות ההודעה על כך, מאות מבקשי מקלט צבאו על הלשכה בחדרה כבר למחרת היום. לטענת הממתינים, 148 מבקשי מקלט זכו להיכנס ללשכה, אם כי ביניהם היו רבים שלא זכו באשרה משום שמסמכיהם היו חסרים. באותו יום, עדכן מר ברקוביץ’ שיתכן והלשכה לא תיפתח ביום קבלת הקהל הבא, ב-13 בפברואר, וזאת משום שהלשכה קרובה מידי לקניון. על אף פניות המוקד לפליטים ולמהגרים, לא נמסרה תשובה סופית והמוני מבקשי המקלט רכשו כרטיסי אוטובוס, הגיעו ב-13 בפברואר ללשכה בחדרה וגילו שהיא סגורה.

ביום חמישי, 20 בפברואר 2014, עדכנו מבקשי מקלט את המוקד לפליטים ולמהגרים ששמעו על פתיחת לשכת רשות ההגירה באזור התעשייה בעיר הצפונית נצרת וכי אלו שהגיעו למקום הצליחו לקבל אשרה. עוד באותו ערב הצטופפו במקום למעלה מ-500 מבקשי מקלט, ביניהם נשים וילדים, שחלקם נותרו ללון על המדרכה לפני הלשכה למשך סוף השבוע על מנת לשמור על תורם ליום ראשון.

באותו יום וכן ביום ראשון 23 בפברואר, נפוצו שמועות דומות על אודות פתיחת לשכות רשות ההגירה בפני מבקשי מקלט גם בכפר סבא ובהרצליה. מבקשי מקלט רבים שמיהרו לערים אלו ושהו שם עד הערב, דיווחו שלא נרשמה במשרדים נכונות לקבל מבקשי מקלט והם שבו לתוּר אחר לשכות אחרות ברחבי הארץ.

פקידי הלשכות מפיצים מידע שגוי ומטעה בקרב אלו שזכו להיכנס ללשכה

“לך לנתב”ג”

גם בין המיעוט שמצליח לחדור לתוך הלשכה, רבים אינם זוכים לא באשרה ולא בזימון לחולות אלא בפתק השולח אותם במועד מסוים ללשכת רשות ההגירה בנתב”ג. מבקשי מקלט אחוזי חרדה פקדו את משרדי המוקד לפליטים ולמהגרים בניסיון להבין מדוע דווקא הם הוזמנו לנתב”ג. שניים מהם חשדו שהם מוזמנים לנתב”ג לצורך גירושם לאריתריאה. לאחר שפעילי המוקד הבהירו להם שלא ניתן לגרשם לאריתריאה ללא הסכמתם, ושאין דרך מהירה לברר מדוע הוזמנו לשם, הם נסעו ללשכה בנתב”ג. שם, גם כן לאחר המתנה מורטת עצבים בתור, הם נשלחו על ידי הפקידים לחזור ולעמוד בתורים בפתח תקווה או באר שבע.

“הזמנה” ללשכת רשות האוכלוסין בנתב”ג, 16 בפברואר 2014

“צריך לבוא עם אישה אבל צריך פתק תור נפרד לאישה לאותו יום”
מבקשי מקלט אחרים, המבקשים להוכיח שהם נשואים ואבות לילדים, נדרשים להתייצב לשימוע עם בנות זוגן. אלו שהצליחו להיכנס ללשכה, נשלחו חזרה הביתה להביא את נשותיהן לנסות שוב את מזלם בתורות. אלו שנשותיהם היו עמן, לא הורשו להכניסן כי היה להם פתק תור אחד בלבד או שלבת הזוג היה פתק תור שנשא תאריך אחר.

פקידת רשות ההגירה בלשכת תל אביב מבהירה לקהל שזוג יכול להיכנס רק עם שני פתקי תור ואם יש רק אחד – לא יוכלו להיכנס, 13 בפברואר 2014

“צריך לתרגם את תעודת הנישואין לעברית, צריך מקור של הודעת לידת חי”
כאמור, מבקשי מקלט שהם נשואים או אבות לילדים, אינם אמורים לקבל זימון לכלא חולות. על מנת שיוכלו להאריך את אשרתם עליהם להציג הוכחות לכך שהם אבות או שהם נשואים. תעודות הנישואין האריתראיות כתובות במקביל בטיגרינית ובאנגלית ואילו תעודות הנישואין הסודאניות כתובות בערבית. שתי השפות, אנגלית וערבית הן שפות רשמיות במדינת ישראל ולכן הרשויות מחויבות לקבל מסמכים בשפות אלו.

על אף זאת, פקידים בלשכות השונות דוחים את אלו שהצליחו להגיע אליהם והציגו תעודות בשפות ערבית ואנגלית ודרשו שיציגו תרגומים של התעודות לעברית באימות נוטריוני.
פניות שערך המוקד לפליטים ולמהגרים לרשות ההגירה נענו עוד ב-9 בפברואר, על ידי עו”ד ענת פישר צין, שאכן הרשות לא תדרוש תרגומים בשפות רשמיות בישראל. לאחר פניות חוזרות ונשנות, אף הבהירה עו”ד פישר צין שההנחיה הועברה ללשכות. על אף פניות יומיומיות לעו”ד פישר צין, הפקידים בלשכות ממשיכים לדרוש תרגום תעודות נישואין מערבית ואנגלית לעברית גם כיום.

מאחר שרשות ההגירה הנפיקה מאות צווי מעצר (המכונים על-ידי המדינה “הוראות שהייה”) לבעלי משפחות לחולות בטרם הצליחו להוכיח כי הם בעלי משפחות, נדרשו אותם מבקשי מקלט להציג הודעת לידת חי מקורית מבית החולים בו נולד ילדם. משרד הפנים מנע כל השנים בעד מבקשי מקלט וזרים בכלל, מלרשום את נישואיהם וילדיהם על שם האבות. הודעת לידת חי המונפקת על-ידי בתי החולים כוללות לרוב את שם האב אם היה נוכח במקום בעת הלידה והאם הצהירה שהוא האב. בתי חולים מסוימים (למשל בתי החולים “קפלן”, “בילינסון” ו”שערי צדק”) מסרבים לרשום את שם האב בשל הוראה של משרד הפנים, לדבריהם. גם בתי חולים בהם רשום שם האב בהודעה, מתנים לרוב – ובניגוד לחוק – את מתן המסמך בהשלמת תשלום החוב על שהותה של היולדת בבית החולים. מבקשי מקלט רבים אינם יכולים לעמוד בהוצאה של אלפי שקלים ולא מודעים לכך שאין לבית החולים זכות למנוע מהם את המסמך. לבסוף, משפחות שניתנת להן ההודעה הרשמית, המודפסת על נייר כחול ונאה, נדרשות למסור את ההעתק המקורי, ההוכחה היחידה שיש למשפחה על זהות אביו של ילדם, למשרד הפנים בעת הנפקת תעודת הלידה בה נרשם של האם בלבד. כעת, על מנת להוכיח כי ילד הוא בנו של אביו, המשפחות נאלצות לגשת לבית החולים ולבקש העתק נאמן למקור של הודעת לידת חי ולהביאו למשרד הפנים.

עד כה פנו שני אבות למוקד לפליטים ולמהגרים ודיווחו שגם ברשומות בתי החולים לא הצליחו הפקידים למצוא את העתק הודעת לידת חי הנושאות את שמם. המוקד לפליטים ולמהגרים שלח לרשות ההגירה 298 מכתבים בחודש ינואר בלבד, רובם בשמם של אבות שזומנו לחולות והתקשו להוכיח את אבהותם. בליווי עו”ד מטעם המוקד או מטעם התוכנית למהגרים במכללת רמת גן, הצליחו רוב האבות להיכנס ללשכות, להציג את המסמכים שעמלו על השגתם ולבטל את הזימון חולות. עם זאת, רבים אחרים עדיין צובאים על הלשכות. אב אחד כבר נשלח לחולות ושניים אחרים בחרו להישאר עם משפחותיהם תוך הסתכנות במעצר בכלא סהרונים. המוקד לפליטים ולמהגרים ממשיך לפעול להסדרת מעמדם.

“איפה חוזה השכירות? והחשבונות?”
מבין אלו שהצליחו להיכנס ללשכות, נדחו גם מבקשי מקלט שלא החזיקו בחוזה שכירות של הדירה בה הם מתגוררים או בחשבונות. פעילי המוקד לפליטים ולמהגרים קיבלו מספר תלונות על דרישות לחוזה וחשבונות. מאחר שרבים ממבקשי המקלט מתגוררים בדירה עם חברים רבים, שרק אחד מהם הוא בעל החוזה, העלאת דרישה שכזאת מונעת בעד מבקשי מקלט רבים מקבלת אשרותיהם.

התנהלות רשות ההגירה מפרה את הדין הבינלאומי

פקידי רשות ההגירה מפרים התחייבות המדינה לבג”ץ ומאיימים על מעסיקים בקנסות

בניגוד להתחייבות המדינה בפני בג”ץ, התחייבות שעוגנה עוד בינואר 2011 בפני בג”ץ (בג”ץ 6312/10 קו לעובד ואח’ נגד הממשלה) ועל פיה לא יינקטו צעדי אכיפה כנגד מבקשי מקלט ומעסיקיהם , אספו פעילי המוקד לפליטים ולמהגרים עדויות של מספר מעסיקים על פיהם פקידי הגירה ברחבי הארץ מתרים בהם לבל יעסיקו מבקשי מקלט שאשרתם אינה בתוקף וזאת על אף שאותם מבקשי מקלט לא זומנו לחולות והתחייבות המדינה בפני בג”ץ חלה עליהם ועל מעסיקיהם. המוקד לפליטים ולמהגרים והתוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת ת”א פנו לרשות ההגירה בדרישה להבהיר שמעסיקי העובדים נטולי האשרות לא ייקנסו. חלק מהפניות לא נענו ואחרות נענו בטענה המופרכת שכל מי שמגיע למשרד הפנים מקבל אשרה בו ביום.

ככל שמדינת המקלט הופכת את שהותם (של מבקשי המקלט) בעת זו לקשה ומעיקה, הרי שמתעורר החשש לגירוש במסווה של “עזיבה מרצון”. כך למשל, אם לא ניתנת למבקשי מקלט נגישות למזון, לדיור, לשירותי בריאות; ואם הם חשופים למעצרים חוזרים ונשנים שמיועדים לערער את תחושת הביטחון שלהם; ואם מאלצים אותם לחתום על מסמכי נסיעה לצורך החזרתם לארצם – כל אלה, במצטבר, הם אמצעים שעלולים להעמיד את מבקש המקלט בפני ברירה בלתי אפשרית שבין חזרה לסכנת רדיפה, לבין ניסיון לשרוד בתנאים בלתי-אנושיים בתקווה שיצליח לצלוח את הליכי המקלט.

אבן הפינה להגנה על פליטים היא עקרון ה- Non-Refoulement- איסור הגירוש או ההחזרה של אדם, למקום בו הוא צפוי לסבול מרדיפה. סעיף 33 לאמנה קובע כדלקמן:

1. שום מדינה מבעלות האמנה לא תגרש ולא תחזיר (“refouler”) פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות ארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסויים או להשקפה מדינית מסויימת.
2. ואולם פליט לא יוכל לתבוע לעצמו הנאה מהוראה זו אם יש נימוקים מספיקים לראותו כסכנה לביטחון הארץ שבה הוא נמצא, או אם, לאחר שחויב בדין על ידי פסק דין סופי בשל פשע חמור במיוחד, הוא מהווה סכנה לציבור הארץ ההיא.

נציבות הפליטים של האו”ם מבהירה שכליאה שמטרתה לעודד חזרה מרצון, מאיינת את הרצון החופשי ועלולה לגרום לחזרתם של אנשים למקום בו הם עלולים לסבול מרדיפה. הנציבות בישראל אף התייחסה למדיניותה של ישראל כלפי מבקשי המקלט והבהירה ש”חזרה מרצון של מבקשי מקלט מסודן הינה אפשרית אם תתבצע בדיסקרטיות ובתנאים המבטיחים כי ההחלטה הייתה לגמרי וולונטרית, והתקבלה ללא הפעלת לחץ, ללא איומים בגירוש ושלא בכפייה.” (ממכתבו של וויליאם טול, נציב הפליטים של האו”ם, 2 באוקטובר, 2012) בעניינם של מבקשי המקלט מאריתריאה, הבהירה הנציבות ש”הסכמה לשוב לאריתריאה תחת אולטימטום של ‘כלא או הביתה’ לא יכולה להיחשב התנדבותית בשום קריטריון, זו בפירוש לא חזרה מרצון.”

תיקון מס’ 4 לחוק למניעת הסתננות, מערכת המקלט הישראלית, הכושלת, שאינה מכירה בפליטים, בשילוב עם הלחץ המופעל על הכלואים לעזוב וכן מדיניות רשות ההגירה בכל הנוגע למתן אשרות, כפי שמתוארת ומתועדת במסמך זה, מהווים הפרה של החוק הבינלאומי ושל עקרון איסור הגירוש של אדם למקום בו הוא צפוי לסבול מרדיפה.

סיכום

התמונה המפורטת ומצולמת במסמך זה מעלה חשד שכשראש רשות ההגירה מציין את מאמצי הרשות “ליעל את התהליך”, אין הוא מתכוון לתהליך קבלת האשרות דווקא אלא לתהליך היציאה “מרצון” של מבקשי המקלט מהארץ. מבקשי מקלט הממתינים לאשרתם ציינו בפני פעילי המוקד שאלו המבקשים להירשם ל”עזיבה מרצון” התקבלו מיידית ללא תור. ב-19 בפברואר, ביום רביעי, שהוא אחד משני ימי קבלת הקהל השבועיים בלשכת רשות ההגירה בעיר אילת, ביקר שר הפנים גדעון סער במקום. ככל הנראה לרגל ביקורו, דחו הפקידים את המוני האדם העומדים בתור לאשרות וקיבלו רק את אלו שביקשו להירשם ל”עזיבה מרצון”.

כאמור, רשות ההגירה פרסמה את העובדה שהנפיקה 4,100 זימונים לחולות למבקשי מקלט. כל מבקש מקלט שקיבל זימון לחולות, קיבל משודך לזימון גם הזמנה להירשם למבצע “עזיבה מרצון”. המבצע יזכה אותו בכרטיס חינם למדינה ממנה נמלט וכן ב-3,500$ מטעם ממשלת ישראל. מסכת ההתעמרות המתוארת ללא ספק תרמה רבות להחלטתם של 1,705 מבקשי מקלט, רבים מהם ניצולי טבח העם בדרפור, להחליט לשים נפשם בכפם ולחזור לח’רטום רק בחודש שעבר. שיחות עם הנרשמים ל”עזיבה מרצון” מעלות שאינם מסוגלים עוד לעמוד בהתעמרות ובלחץ הנפשי המתלווה אליה והם מתכננים לנצל את כספי מדינת ישראל על מנת להימלט מיידית למדינה אפריקאית אחרת, שתשכיל להגן עליהם טוב יותר, כך הם מקווים, עד לשיפור המצב במולדתם.

המלצות

על מנת שלא תימצא מפרה את עקרון איסור הגירוש של אדם למקום בו הוא צפוי לסבול מרדיפה, על רשות ההגירה:

1. להכריז באופן מיידי ובכתב שבהתאם להתחייבות המדינה בפני בג”ץ בינואר 2011, לא יינקטו כל צעדיי אכיפה נגד מבקשי מקלט שיימצאו עובדים ואשרותיהם אינן תקפות וכן לא יינקטו כל צעדיי אכיפה נגד מעסיקיהם של עובדים אלו.
2. לחזור ולפתוח את 24 הלשכות בפני כל מבקשי מקלט, ללא קשר למקום מגוריהם, בכל שעות קבלת הקהל כפי שהיה נהוג עד אמצע שנת 2013.
3. להאריך את תוקף האשרות למשך מחצית השנה לפחות.
4. להעניק אשרות גם למבקשי מקלט שהצליחו להגיש בקשת מקלט וטרם הוזמנו לראיון.
5. להקפיד על הוראות החוק בכל הנוגע לכיבוד מסמכים רשמיים בשפות הערבית והאנגלית המוכרות על ידי מדינת ישראל.

בנוסף, טוב תעשה הרשות אם כל אותן אשרות שתינתנה, תהיינה אשרות עבודה מסוג ב’1 שתצמצמנה את מידת הניצול של מבקשי המקלט על ידי מעסיקים פוגעניים. אשרות שחרור בתנאים מגבילים מסוג 2א5 הניתנות כיום על ידי רשות ההגירה, מעודדות ניצול ופגיעה בזכויות מבקשי המקלט העובדים.