דו”ח זכויות האדם של מחלקת המדינה בביקורת על מדיניות ההגירה והמקלט של ישראל

ב-30 במרץ 2021 פרסמה היחידה לדמוקרטיה, זכויות אדם ועבודה במשרד המדינה האמריקאי את הדו”ח השנתי בנושא הפרות זכויות אדם ברחבי העולם. במסגרת ביקורתה של היחידה על הפרות זכויות האדם בישראל, ציינה היחידה מספר הפרות זכויות אדם של מבקשי מקלט ומהגרים בישראל, הפרות שאנו חוזרים וקוראים למדינת ישראל לתקן:

מעצר מנהלי ללא הגבלת זמן של מהגרים: “מהגרים שמעמדם אינו מוסדר והם ברי גירוש, כולל מהגרים שטוענים שהגיעו ממדינות שאזרחיהן מוגנים מפני גירוש אך הם מתקשים להוכיח זאת, מוחזקים במעצר לתקופה בלתי מוגבלת אם הם מסרבים לעזוב את הארץ לאחר קבלת צו הרחקה. בסוף שנת 2018 שהו במעצר בישראל 165 מהגרים שאזרחותם שנויה במחלוקת.”

מעצר לתקופה לא מוגבלת ללא משפט: מעצר מהגרים שמעמדם לא מוסדר שהיו ‘מעורבים בהליכים פליליים’… בשנת 2017 בג”צ ביקר את חוקיות מדיניות זו והבהיר שנדרשת בחינה נוספת, אך לא קבע הנחיות לשינוי המדיניות עד סוף השנה”.

הגבלות על חופש התנועה: “החוק מאפשר לממשלה להחזיק במעצר מבקשי מקלט שאינם ברי הרחקה למשך שלושה חודשים. הממשלה יכולה להחזיק במעצר ללא משפט ולתקופה לא מוגבלת מהגרים שמעמדם לא מוסדר ואשר ‘מעורבים בהליכים פליליים’. הרשויות אסרו על מבקשי מקלט ששוחררו ממעצר להתגורר באילת, תל אביב, ירושלים, פתח תקווה, נתניה, אשדוד ובני ברק, ערים בהם קיים ריכוז גבוה יחסית של מבקשי מקלט.”

הגנה לא מספקת מפני אלימות הרשויות: “אין גוף חיצוני שמהגרים יכולים לפנות אליו בתלונות עקב אלימות פקחי רשות ההגירה, גוף בדומה לזה שקיים לבחינת תלונות נגד המשטרה או שב”ס”.

עזיבה תחת לחץ והבטחות שווא על ידי ממשלת ישראל: “הממשלה הציעה תמריצים למהגרים שמעמדם לא מוסדר במטרה לעודדם לעזוב לאוגנדה. התמריצים כללו כרטיס טיסה ותשלום כספי. הממשלה טענה שהמדינה השלישית סיפקה זכויות מלאות תחת הסכמים סודיים עם ישראל, אך ארגוני זכויות אדם ונציבות האו”ם לפליטים אישרו שמהגרים שהגיעו למדינת היעד לא קיבלו אשרת שהייה או אשרת עבודה.  בין 1 בינואר 2020 ל – 1 בספטמבר 2020, עזבו את הארץ תחת לחץ 663 מהגרים, בהשוואה ל 2,024 בשנת 2019.  ארגוני זכויות אדם טענו שרבים מהעוזבים סבלו מהתעללות במדינות אליהן נשלחו, ושההעברה לאותן מדינות בתנאים אלו מגיעה לכדי הפרה של עקרון אי ההחזרה”.

מניעת מעקב נציבות האו”ם לפליטים: “מניעת גישת נציגי נציבות האו”ם לפליטים למעקב סדיר אחר הנעשה במתקן הכליאה בנתב”ג”.

הגבלת הזכות לעבודה: “מדיניות הממשלה בנוגע לחוקיות העבודה אילצה פליטים רבים לעבוד בעבודות ‘לא רשמיות’ והפכה אותם פגיעים ליחס רע ותנאים בעייתיים בידי מעסיקיהם.”

הגנה בלתי מספקת על שכר מבקשי המקלט: לאחר שבג”צ ביטל את רכיב החוק שדרש ממעסיקים לנכות 20% משכר מבקשי המקלט במטרה לעודדם לעזוב את הארץ, התברר לרשות האוכלוסין וההגירה ש”קיים פער של 710 מיליון שקלים (217.6 מיליון דולר) בין הסכומים שנוכו משכר מבקשי המקלט לבין הפיקדונות שהופקדו על ידי המעסיקים… בנוסף, 3,445 מבקשי מקלט (שהופקד עבורם פיקדון) לא פנו לקבלו עד סוף שנת 2020″, להערכת המוקד לפליטים ולמהגרים משום שטרם הצליחו להסדיר את מסמכיהם.

מניעת מעמד פליט: “הממשלה הקימה מערך למתן הגנה לפליטים, אך לעיתים רחוקות בלבד העניקה מעמד פליט”.

הגבלת הגישה להליכי מקלט: “הממשלה לא קיבלה בקשות מקלט בשדה התעופה”.

הגבלת הזכות לקניין: “החוק מונע בעד מהגרים מלשלוח כספים לחו”ל, מגביל את הסכום שהם יכולים לקחת עמם בעוזבם את הארץ לגובה שכר המינימום בהתאם למספר חודשי שהייתם במדינה, ומגדיר ניסיון להוציא מהארץ כל סכום נוסף כפשע הלבנת הון.”

הגבלת הזכות לתנאים סוציאליים: “הממשלה, ברב המקרים, לא אפשרה למבקשי המקלט גישה לזכויות סוציאליות.”

הפרדה גזעית: “מספר עיריות הפרידו בניגוד לחוק ילדים של מבקשי מקלט מילדים אחרים בבתי ספר ובגני ילדים”.