טור: מבקשי מקלט מסודאן אינם עומדים בפני גירוש

“המדינות בעלות האמנה לא יוציאו מתחומן פליט השוהה בארצן בהיתר אלא מטעמי ביטחון לאומי וסדר ציבורי”, כך קובע סעיף 32(1) לאמנת הפליטים של האו”ם.

לא משנה כמה פעמים תאמרנה מירי רגב ואיילת שקד את המילים “מסתננים בלתי חוקיים”. כאשר הן מתייחסות ל – 6,285 אזרחי סודאן השוהים בישראל כיום, הן מתייחסות לשוהים חוקיים עד מאד, שוהים בהיתר זה שנים ארוכות, בדיוק כאלו ש”המדינות בעלות האמנה לא יוציאו מתחומן”. אמנם אותם שוהים אינם מחזיקים במעמד פליט, אותו מונעת מהם המדינה באדיקות רבה כל השנים, אך הם בהחלט שוהים במדינה בהיתר. ואין זה סתם היתר, אלא כזה שעד לאחרונה הם נדרשו לעמוד בתורים אינסופיים מול משרדי רשות האוכלוסין בבני ברק מידי חודשיים על מנת לחדשו.

בנוסף לאותו היתר בו כולם מקפידים להחזיק על מנת שיצליחו למצוא מעסיק שמוכן להעסיקם ללא חשש מקנסות, 5,119 מאותם סודאנים, גם עשו את המאמץ העילאי שנדרש על מנת להגיש בקשת מקלט לרשות ההגירה.

רובם הגישו בקשות למקלט בין השנים 2013 – 2015, עת היו כלואים בסהרונים ובחולות. רק אחד מהם קיבל בעקבות זאת מעמד פליט: מוטאסים עלי, שניצל היטב את מעמדו החוקי והיום הוא כבר בוגר תואר שני במשפטים בארה”ב. שישה הליכים משפטיים נאלץ המוקד לפליטים ולמהגרים לנהל עד שמוטאסים זכה במעמד הנדיר. גירוש ללא בדיקת בקשות המקלט יפר את סעיף 33 לאמנת הפליטים – את עיקרון אי ההחזרה של אדם למקום בו חייו או חירותו יהיו בסכנה, עיקרון מחייב אף מדינות שאינן צד לאמנה, לא כל שכן את מדינת ישראל שהייתה מיוזמותיה.

ביוני 2018 ביקר מבקר המדינה בחריפות רבה את מערכת המקלט הישראלית, בין היתר על כך שבקשות מקלט תלויות ועומדות שנים ארוכות ללא מענה. חלפו מאז שנתיים וחצי נוספות. תוך התעלמות מוחלטת מהביקורת הקשה, רשות ההגירה לא הכריעה בבקשת המקלט של אף סודאני מאז.

במסגרת ההליכים המשפטיים שמנוהלים כל השנים הללו במאמץ להביא להכרעה בבקשות מקלט, המדינה מסבירה, שנה אחר שנה, שמאד קשה לגבש מדיניות וקווים מנחים לבדיקת בקשות המקלט של הסודאנים. רק בחודש שעבר, עמדו נציגי המדינה והסבירו לבג”ץ ש”אי-הוודאות ביחס למצב הדינאמי בסודן אינה מאפשרת בעת הזו למצות את הליך גיבוש הקווים המנחים לבחינת בקשות המקלט של יוצאי סודן, וכן לברר את הבקשות הפרטניות ולהכריע בהן”.

באותו מעמד גם ציינה המדינה ש”מיליציות פועלות גם כיום לדיכוי גורמים אזרחיים הן באיזור הבירה חארטום והן במחוזות אחרים בסודאן, בהם חבל דארפור ודרום – כורדופאן…. בשנה החולפת, ובמיוחד בחודשים האחרונים (מאי – אוגוסט 2020) נרשמו דיווחים לא מעטים על התדרדרות המצב הביטחוני בחבל דארפור, כמו גם בחבלים נוספים בפריפריה הסודאנית (בעיקר במזרח המדינה).”

אמירות אלו ודומות מתפרסות על פני 33 עמודי תשובת המדינה לבג”ץ ומבהירות מדוע רשות ההגירה נמנעת מבחינת בקשות המקלט של אזרחי סודאן – רבים מידי מהם, יימצאו פליטים על פי האמנה אם תיבדקנה בקשותיהם כראוי.

רגב, שקד ופוליטיקאים פופוליסטיים נוספים לא מתרגשים יתר על המידה מאמנת הפליטים שכן ידוע להם היטב שמדינת ישראל רומסת גם אמנה זו ברגל גסה. עם זאת, קיים קו אדום אותו מדינת ישראל טרם חצתה וגם לא תחצה: המדינה מעולם לא גרשה בכוח הזרוע, וביודעין, פליט אל מותו. אני מעבירה בראשי רשימה ארוכה של קורבנות שאת חלקם הכרתי ועל חלקם רק שמעתי או קראתי. מותם נגרם כתוצאה ממניעת כניסתם על הגבול, או שמכך שמאסו בהתעמרות הרשויות, עזבו למולדתם שם נעצרו ועונו למוות, או לרואנדה ואוגנדה, מהן גורשו למסע פליטות נוסף שהסתיים בטביעה בים בדרך לאירופה או ברצח במחנות העינויים בלוב. אף אחד מהם לא הועלה בנתב”ג על מטוס נגד רצונו כשהוא אזוק ונשלח למות במולדתו.

במספר לא מבוטל של הזדמנויות הבהירה המדינה לבית המשפט שלא תגרש מי שבקשתו למקלט מדיני לא הוכרעה. עד כה, אפילו מערכת המקלט הקלוקלת של מדינת ישראל לא העזה לדחות את בקשות המקלט המוצדקות של יוצאי דארפור, הרי הנובה והנילוס הכחול.

השילוב בין התחייבות המדינה שלא לגרש מי שבקשת המקלט שלו טרם הוכרעה, לבין ההצהרה הנחרצת לבג”ץ שאין אפשרות בעת הזו להכריע בבקשות המקלט של יוצאי סודאן, הוא שמבטיח שכל אותם 5,119 מבקשי מקלט סודאנים לא יגורשו מהארץ. הם לא יגורשו גם אם אכן ייחתם בסופו של דבר הסכם השלום בין ישראל לבין ראש המועצה הצבאית הזמנית, רוצח ההמונים, אל בורהן.

יש להניח ש”מתווה עזיבה מרצון” לסודאן יאפשר לאלו מבין אזרחי סודאן בישראל שרוצים ויכולים לחזור למולדתם, לעשות זאת ביתר קלות. אך העובדה שהרשויות מיהרו לבשר לתקשורת אודות “מתווה העזיבה מרצון” לאזרחי סודאן, מעידה על כך שגם מקבלי ההחלטות מבינים שלא יוכלו לגרש את הסודאנים בכוח הזרוע עוד תקופה ממושכת.

סיגל רוזן