hotline post image

המנכ”לית היוצאת רעות מיכאלי נפרדת מהמוקד לפליטים ולמהגרים

חברות וחברים יקרים,

יום רביעי היה יום העבודה האחרון שלי כמנכ”לית המוקד, וכעת אני  מבקשת לסכם תקופה של כמעט שמונה שנים של פעילות למען זכויות מבקשי מקלט ומהגרי עבודה ולמאבק בסחר בבני אדם בישראל.

הגעתי למוקד בשנת 2010 אחרי שורה של תפקידים במרכז הרפורמי לדת ומדינה, ובמסגרתם עיסוק ממושך בהגירת משפחה ובעליה לישראל. היחס של רשויות ההגירה אל כל מי שאינם יהודים, או מי שבעיני הרשויות אינם יהודים דיים, הביורוקרטיה, הטרטור וההשפלה המכעיסים היו שגרת יומי. מצאתי ששאלות בתחום ההגירה הן מרתקות ובעלות השפעה מרחיקת לכת על החברה שלנו. לכן, כשהמוקד חיפש מנכ”לית, היה זה אך טבעי מבחינתי שאתמודד על התפקיד.

סברתי, ועודני סבורה, שהמדיניות הממשלתית כלפי מהגרי עבודה ופליטים מגדירה אותנו כחברה, וכי עלינו לשאוף לחברה טובה יותר. עוד סברתי, שעלינו לשלב בין פעילות עקרונית לשינוי המדיניות לבין המשך ההגנה על מהגרי עבודה ומבקשי המקלט כפרטים.

המוקד יושב בצומת דרכים בין הקהילות לבין הציבור והממשלה. הוא נחשף למידע במפגשים עם מהגרי עבודה, מבקשי מקלט וקרבנות סחר שמגיעים למשרדים לבקש סיוע. כגוף היחיד שיש לו גישה למתקני הכליאה למהגרים, יש ברשותו מידע ייחודי שבדרך כלל לציבור הרחב אין גישה אליו. אני מאמינה שלמוקד חובה לחשוף את הדברים ולהנגיש את המידע במטרה להביא לשינוי. במהלך שנות עבודתי במוקד גדל באופן משמעותי מספר הפרסומים שלנו בשורה רחבה של נושאים, תוך שהם מספקים מידע חדש, מקצועי ומדויק עליו נסמכים פקידים, דיינים, שופטים, סטודנטים ופעילי זכויות אדם בארץ ובעולם. בין היתר פרסמנו לראשונה דו”ח שעוקב אחר כליאת מהגרים בישראל ומאפשר פיקוח קבוע אחר הכליאה – הן בהתייחס למדיניות והן בהתייחס לתנאי הכליאה. פרסומים אחרים עסקו בקרבנות מחנות העינויים בסיני ובמי שעזבו “מרצון” למדינות שלישיות.

המידע שנאסף ונותח שימש להליכים המשפטיים שהמוקד הוביל בשנים האחרונות, בעצמו ובשיתוף ארגונים עמיתים, ולהישגים משמעותיים. כשניתן פסק דין המורה על שחרור ילדים ונשים ממעצר; כשבוטל החוק למניעת הסתננות (פעמיים לגמרי ופעם אחת באופן חלקי!); וכששוחררו מאות כלואים בבת אחת – היו אלה רגעים של התרגשות רבה ושל גאווה וסיפוק, שהצדיקו את כל רגעי התסכול בשל  העבודה היומיומית הקשה והמדיניות הממשלתית שהלכה והקשיחה.

את הגאווה והסיפוק מצאתי גם בעשיה היום יומית – בהישגים של המוקד למען אנשים שנכלאו או עמדו לאבד את חירותם. העובדה שבמהלך השנה האחרונה שיחרר צוות הקו החם של המוקד או מנע את כליאתם של למעלה מ – 200 מבקשי מקלט מדארפור בעבודה פארא-משפטית מסורה היא מפעימה. בשקט בשקט פעל הצוות הצעיר כדי להוכיח את זהותם של הפונים ובכך לסלול את דרכם לחופשי.

שמונה שנים הן זמן ממושך ואני חבה תודה לרבות ולרבים. בראש ובראשונה לצוות המוקד – א/נשים מעוררי השראה, שלא מוותרים אף פעם ושהסולידריות שלהם היא מקור של כוח (להם, וגם לי). אני אוהבת אתכם וכבר מתגעגעת. תודה לוועד המנהל של המוקד, שידע לתמוך וללוות את העבודה. תודה לתורמים של המוקד שמאמינים בו ובעשיה שלו. תודה לעמיתים שלנו בקהילת ארגוני זכויות האדם, שממלאים יחד איתנו את תפקידם בנחישות, גם כשכולנו מותקפים השכם והערב על ידי מי ששמו להם למטרה לצמצם את המרחב הדמוקרטי ואת יכולתנו לפעול. ותודה גם לכם, שלא הרמתם ידיים, קראתם, הגבתם, התנדבתם ותמכתם.

המאבק על זכויותיהם של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט הוא סיזיפי, ואנו עומדים בפני תקופה לא פשוטה. מדיניות הגירוש היא קו אדום, שקיוויתי שהמדינה לא תגיע אליו. אבל בתוך הקושי הגדול והחששות יש התעוררות ציבורית מרגשת. שלל יוזמות של המוני אנשים שלא מחכים ופועלים כדי להעביר את רוע הגזירה. 20 אלף איש ואישה הגיעו להפגנה בדרום תל אביב במוצאי שבת שעברה. כל אלה נותנים לי תקווה.

ועם התקווה הזו אני מעבירה את השרביט למנכ”לית הנכנסת של המוקד, שירלי רקח. אחרי שלושה שבועות של חפיפה שבהם היינו צמודות האחת לשנייה, אני יודעת שהמוקד בידיים הכי טובות שאפשר וששירלי תדע לנווט את הספינה, גם אם הים סוער. אני מאחלת לה ולצוות הנפלא של המוקד הצלחה רבה. לכולנו אני מאחלת שנזכה לברך על חברה ישראל מתוקנת, שמכבדת את האחר ומגנה עליו.

 

רעות מיכאלי

מנכ”לית

 

x