עדיף כלא בישראל מלמות בדרך – עדויות העוזבים “מרצון” לרואנדה ואוגנדה שקיבלו הגנה באירופה

דו”ח מחקר חדש מציג עדויות של פליטים שעזבו מישראל לרואנדה ואוגנדה וקיבלו הגנה באירופה:

“עדיף כלא בישראל מלמות בדרך”

מהמחקר שנערך על ידי שלוש חוקרות בתחום ההגירה – שחר שוהם, ליאת בולצמן וליאור בירגר – עולה בבירור: ההבטחות שנתנה מדינת ישראל הן בבית המשפט והן בפני העוזבים “מרצון” בנוגע למה שצפוי להם לאחר הגעתם לרואנדה ואוגנדה – לא התקיימו. במקום גישה לבקשת מקלט וקבלת אישורי עבודה, לאחר נחיתתם תעודות המעבר שניתנו להם בישראל נלקחו מהם. לאיש מהם לא ניתנה גישה לבקשת מקלט. כשהם חסרי מסמכים, חשופים למעשי שוד, איומים וכליאה, הם נאלצו להמשיך למסע רווי סכנות במסגרתו חצו את דרום סודן, סודן ולוב, בחיפוש אחר מקלט. בדרך היו חשופים לסחר בבני אדם, כליאה, סכנת החזרה בכפייה לאריתריאה, תנאים קשים של הרעבה, אלימות, ועבדות במחנות העינויים בלוב, וכן חצייה מסוכנת של הים התיכון מלוב לאירופה. הם תארו מסע שסכנת מוות מרחפת מעליו. רבים מהם היו עדים בדרך למקרי מוות, בהם גם אנשים אשר עזבו את ישראל “מרצון”.

[ברואנדה]”אחרי שלושה ימים אותו אדם שאסף אותנו מהשדה בא ואמר לנו ‘אתם חייבים ללכת לאוגנדה’. שאלתי איפה המסמכים שלנו ולמה אנחנו צריכים לעזוב? הוא ענה שאנחנו חייבים”] (גבריאל, שם בדוי, עזב את ישראל באוקטובר 2015 והגיע לרואנדה במסגרת נוהל העזיבה מ”רצון” של רשות האוכלוסין וההגירה)

“[באוגנדה] אחד מוציא גדולה סכין אומרים תביא כסף אם לא אנחנו הורגים אותך. הם לוקחים את כל מה שהיה לנו- 3,500 דולר בגדים, טלפון הכל לוקחים […] ואנחנו לא יודעים מה לעשות…” (דוויט, שם בדוי, עזב את ישראל ב2015 והגיע לרואנדה במסגרת נוהל העזיבה מ”רצון” של רשות האוכלוסין וההגירה)

“[בסודן] לקחו אותנו בלילה לכלא. אחר כך דיברתי [לעצמי]. ‘מי שלא ישלם אנחנו נחזיר אותו לאריתריאה’ אומרים. אם אני חוזר לאריתריאה מה אני אגיד לך? יהרגו אותי, בגלל זה אני בוכה. בוכה. הייתי כמו משוגע”.

(סמסון, שם בדוי, עזב את ישראל באפריל 2016 והגיע לרואנדה במסגרת נוהל העזיבה מ”רצון” של רשות האוכלוסין וההגירה)

[בלוב] “אתה סגור בפנים. אוכלים וישנים שם, 800 אנשים בחדר קטן. הכל מלוכלך, כולם חולים, בנים, בנות. אני לא יכול לדבר על זה. מרביצים. מאיימים, הורגים בשקט“. (דניאל, שם בדוי, עזב את ישראל ב2016 לרואנדה במסגרת נוהל העזיבה מ”רצון” של רשות האוכלוסין וההגירה. היום חי בהולנד, שם קיבל מעמד פליט)

“[בים התיכון] ראיתי 400 אנשים בתוך המים, טבעו. ראיתי אנשים נכנסו וכולם מתו בסירה. נכנסו לים תשע ספינות, היינו לפני הספינה הזאת, מלא ילדים מתו, אני זוכר… אין לי כוח יותר לדבר על זה“ (יוהנס, שם בדוי, עזב את ישראל ב2015 לרואנדה במסגרת נוהל העזיבה מ”רצון” של רשות האוכלוסין וההגירה. היום חי בהולנד, שם קיבל מעמד פליט)

לא רק שההבטחות שניתנו לעוזבים “מרצון” אינן מתקיימות, הרי שיישומו של “נוהל ההרחקה למדינות שלישיות” מהווה סכנה ממשית לשלומם הנפשי, לביטחונם ולחייהם של גברים, נשים וילדים, וכבר גבה את חייהם של מספר לא ידוע של בני אדם. העדויות המובאות בדו”ח זה מהוות קריאה לעצירתה של מדיניות הגירוש המתוכננת, ולהסדרת מעמדם של מבקשי המקלט החיים בישראל.

—–

דו”ח מחקר זה מבוסס על ראיונות שנערכו באירופה עם פליטים אריתריאים אשר עזבו את ישראל במסגרת תכנית העזיבה “מרצון” לרואנדה ולאוגנדה, שם – בניגוד להבטחות שניתנו להם על ידי מדינת ישראל – לא זכו להגנה, ונאלצו לצאת למסע רווי סכנות, שהסתיים באירופה. הרקע לדו”ח היא מדיניות “העזיבה מרצון” והוא עוסק בהשלכותיה על העוזבים. מדיניות זו מופעלת החל מסוף שנת 2013 כלפי אריתריאים וסודנים החיים בישראל, אולם בינואר 2018, זמן קצר לפני מועד פרסומו של הדו”ח, הודיעה מדינת ישראל על החרפת צעדיה כלפי אוכלוסיה זו, הכוללים גם את הכוונה לגרשם משטחה בכפייה.

הדו”ח סוקר את ממצאיו של מחקר איכותני שכלל ראיונות עם 19 פליטים אריתריאים אשר עזבו את ישראל בין השנים 2014-2016. 11 ראיונות נערכו בגרמניה ו-8 בהולנד, שם חיים כיום המרואיינים, אשר רובם המוחלט קיבל מעמד פליט.

תמונה זו תואמת את ממצאיהם של דו”חות קודמים שכללו עדויות של עוזבים “מרצון” מישראל, שנערכו על ידי ארגונים ישראלים ובינלאומיים שאספו עדויות באפריקה. אליהם הצטרפה לאחרונה הצהרתה של “נציבות האו”ם לפליטים” אודות עשרות עדויות דומות שאספה באיטליה. יחד, מצטברות עדויות אלה לכדי מאות. בכך, חושף הדו”ח שהתמונה המדאיגה ששרטטו קודמיו – לא השתנתה. נוסף על כך, הוא משרטט לראשונה באופן מפורט שלבים נוספים במסעם של העוזבים, עליהם היה ידוע רק מעט עד כה – ובמיוחד מה שעברו בלוב ובעת חציית הים התיכון – עד ההגעה לאירופה.

עורכות המחקר הנן חוקרות עצמאיות, בעלות רקע וניסיון רב שנים של עבודה עם קהילות הפליטים ומבקשי המקלט החיים בישראל במסגרת ארגונים שונים: ליאור בירגר, דוקטורנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים ועמיתה בתכנית “זכויות אדם תחת לחץ” המשותפת לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטה החופשית בברלין. שחר שוהם, דוקטורנטית במכון ללימודי אסיה ואפריקה, אוניברסיטת הומבולדט בברלין. ליאת בולצמן, מאסטרנטית לעבודה סוציאלית וזכויות אדם, באוניברסיטת אליס סולומון בברלין.

“העדויות הקשות המובאות בדו”ח זה מציגות באופן ברור את ההשלכות החמורות של המדיניות הישראלית כלפי הפליטים” אומרות שוהם, בולצמן ובירגר, “וכן מוכיחות כי הבטחות ממשלת ישראל על המצפה לעוזבים ברואנדה ובאוגנדה – הנן שקריות. מי שמסרו את עדותם בפנינו הדגישו כי למרות שקיבלו מקלט והגנה באירופה הם מוכרחים לחשוף את האמת על המסע המסוכן אליו נאלצו לצאת, ואמרו כי ‘אסור שאף בן אדם נוסף יעבור את הזוועות שאנחנו עברנו’. אנו מצטרפות לקולות המחאה הרבים המושמעים בימים אלה וקוראות לממשלת ישראל לסגת בה מהחלטתה, לבדוק באופן אמיתי והוגן את בקשות המקלט של מי שמבקשים ממנה הגנה ולחדול משליחת מבקשי מקלט למדינות בהן במקום הגנה הם חשופים לאלימות, עינויים וסכנת מוות.”

לקריאת הדו”ח המלא