גם בשנת 2016 המשיכה ממשלת ישראל להשתמש במעצר כאמצעי להרחקת מהגרים ומבקשי מקלט מגבולותיה

מדו”ח המעקב השנתי של המוקד לפליטים ולמהגרים עולה כי גם בשנת 2016 המשיכה ממשלת ישראל להשתמש במעצר כאמצעי להרחקת מהגרים ומבקשי מקלט מגבולותיה, אף על פי שנציבות האו”ם לפליטים מגדירה מעצר כ”אמצעי חריג ויכול להיות מוצדק רק למען מטרה לגיטימית”

כיום עצורים בבתי הכלא ובמתקן חולות כ- 3,000 מהגרי עבודה ומבקשי מקלט – שממשלת ישראל מודה שאינה יכולה לגרשם, רבים מהם עצורים חודשים ארוכים ואפילו שנים. המוקד ערך בשנת 2016 יותר ממאה ראיונות עומק עם עצורים בארבעת מתקני הכליאה למהגרים ולמבקשי מקלט בישראל – חולות, סהרונים, גבעון ויהלום. ממצאי הדו”ח מצביעים על תנאי מחיה ירודים, שירותי תרגום ורפואה לא מספקים, מחסור במוצרי היגיינה בסיסית, וחוסר בהירות בנוגע לסמכותם של ממוני ביקורת הגבולות של רשות ההגירה וכן דייני בית הדין.

בין השאר העצורים העידו על מרחב מחיה מצומצם ביותר וצפיפות בתאים בניגוד לתקנות שב”ס – 37 מתוך 42 עצורים בסהרונים שרואיינו לדו”ח במהלך שנת 2016 העידו שהם חולקים חדר עם תשעה עצורים נוספים. שלושה חלקו את חדרם עם שישה ולעיתים שבעה עצורים נוספים, ושניים מהמשיבים העידו שחלקו את חדרם עם שמונה ולעיתים תשעה עצורים נוספים. משמעות הדבר היא שגם במתחם החדש בסהרונים, זוכה כל עצור למרחב מחייה של 2.25 מ”ר בלבד, מחצית מהנדרש על פי תקנות שב”ס ורבע מהנהוג במדינות מתקדמות אחרות
ובחולות עלה כי בכל חדר יש עשרה אנשים, ולמרות שיש אגפים שלמים שלא מאוכלסים כיוון ששוחררו או עזבו עצורים – צמצם שב”ס את מספר החדרים הפעילים.

בנוסף, העצורים מעידים על לחץ מתמשך מצד רשות ההגירה על העצורים לעזוב את הארץ בשימועים אצל ממוני ביקורת גבולות מטעם רשות ההגירה. בהרונים 30 מתוך 37 משיבים טענו שלא הוסבר להם ההבדל בין שימוע לבין פגישה לקידום הרחקה. מתוך 21 משיבים, 16 עצורים מסודאן ואריתריאה העידו שהוצע להם לעזוב לאוגנדה, 12 העידו שהוצע להם לעזוב לרואנדה, שלושה העידו שהוצע להם לשוב לאריתריאה. השאר, עצורים אזרחי ניגריה, בורונדי, גמביה, ליבריה וחוף השנהב, העידו שהוצע להם לשוב למולדתם. שניים מהמשיבים העידו שנאמר להם שאם לא יעזבו את הארץ, ישלחו לחולות לאחר סיום תקופת כליאתם בסהרונים ולשלישי נאמר שיישאר בסהרונים.
בגבעון המצב דומה. 19 המרואיינים טענו שלא הוסבר להם ההבדל בין שימוע לפגישה לקידום הרחקה וכולם העידו שאינם מבינים כיאות את הליכים בעניינם. אזרחי אריתריאה העידו שהוצע להם במהלך המפגשים לצאת למדינה שלישית (אוגנדה או רואנדה). אחת העצורות העידה שנאמר לה : “אם לא תחזרי למדינה שלך תישארי בכלא הזה גם מאה שנה.”
בחולות מתוך 34 משיבים, 27 העידו שהוצע להם במהלך מפגש עם ממוני ביקורת הגבולות בחולות לעזוב את ישראל למדינה אחרת. מתוך 30 משיבים, 24 ציינו שהוצע להם לעזוב לאוגנדה, 22 לרואנדה, ושמונה לאריתריאה. מחצית מהמשיבים העידו שהובהר להם שאם לא יעזבו למדינה אחרת, ייאלצו לשהות שנה בחולות.

במתקנים השונים מסתמן היעדר נגישות למערכת המקלט הישראלית, כך למשל, ב – 24 בנובמבר 2016 מנהלת הקו החם של המוקד, הגב’ ענת גוטמן, סייעה לעצורה מדרום אפריקה למלא בקשת מקלט בכלא גבעון, על גבי טופס אותו הביאה עמה, לאחר שהעצורה הביעה רצונה לבקש מקלט בישראל. פקיד משרד הפנים במקום הבהיר לגב’ גוטמן שניתן להגיש את בקשת המקלט רק בלשכת רשות ההגירה בסלמה 53 בתל אביב. כשהגב’ גוטמן התעקשה על האפשרות להגיש את הבקשה בכלא, התקשר הפקיד ללשכת רשות ההגירה בסלמה שם הורו לו לקלוט את הבקשה. כשביקשה הגב’ גוטמן אישור על הגשת הבקשה נאמר לה שאין אפשרות לקבל אישור ורק לאחר משא ומתן נוסף, הצליחה לקבל אישור על הגשת הבקשה. פקיד נוסף אותו שאלה הגב’ גוטמן אודות זמינות טפסי בקשות המקלט בגבעון הבהיר לה ש”אין טפסים באגפים. מי שרוצה להגיש בקשת מקלט, צריך לבקש את הטפסים מפקידי ההגירה”.

מהמלצות המוקד –
• יש להימנע ממעצר מהגרים ומבקשי מקלט ולתת עדיפות לשימוש באמצעים הומאניים, כלכליים ויעילים יותר על מנת לשלוט בזרמי הגירה.
• יש להימנע ממעצר ניצולי עינויים ואנשים הסובלים מתסמונת פוסט טראומה או הפרעות נפשיות אחרות ולהעדיף חלופות מעצר.
• יש להימנע ממעצר של ילדים ומשפחות. אין להחזיק ילדים במתקני כליאה אלא במקרה של הרחקה – בטווח של שעות ספורות מן המעצר.
• במסגרת התנאים הקיימים, כל עוד מוחזקים מהגרים במעצר מנהלי, יש להפחית את צפיפות ומספר העצורים בתאים על פי הוראות החוק והתקנות, יש להימנע מאיזוק העצורים במעצר מנהלי ולהימנע ממעצר מהגרים בתאי בידוד.
• יש להבטיח את זכותו של עצור להגיש תלונה נגד סוהר או פקח שפגע בו ולהבטיח שתלונתו תיחקר על ידי הגורמים המוסמכים לפני גירושו מהארץ.
• יש להבהיר לעצורים את זכויותיהם, לספק להם שירותי תרגום הולמים לא רק בהליכים מול רשות ההגירה ובית הדין, לספק מוצרי היגיינה באופן קבוע ושוטף, ולעצורי “חולות” יש לאפשר להכין את מזונם בעצמם.
• יש להתחשב בדתם של העצורים ומנהגיהם – לספק שירותי דת קבועים ולאפשר חופש פולחן.

לחצו כאן לקריאת הדו”ח