ארגוני זכויות האדם ערערו לביהמ”ש העליון נגד מאסרם של אריתראים המסרבים לצאת לרואנדה: “למנוע כליאת אלפים רק בשל חששותיהם ממקום לא בטוח”

התוכנית לזכויות פליטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת”א וארגוני זכויות האדם הגישו היום (ראשון) ערעור לביהמ”ש העליון נגד החלטת ביהמ”ש המחוזי בבאר שבע, שהכשירה הסדר המאפשר כליאה ללא הגבלת זמן של מבקשי מקלט שיסרבו לעזוב למדינה שלישית. הערעור הוגש בשמם של שני מבקשי מקלט שקיבלו בחודש יולי האחרון הודעה על כך שהם עומדים להיכלא לזמן בלתי מוגבל ב”סהרונים”, וכן בשם המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, קו לעובד, א.ס.ף –ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל, ו-ARDC, המרכז לקידום פליטים אפריקאים.

בערעור הדגישו הארגונים כי ביהמ”ש המחוזי לא העניק משקל מספק לשפע העדויות העדכניות שהוצגו בפניו, והוכיחו את הפגיעה החמורה במבקשי המקלט – הנותרים ללא כל מעמד חוקי או יכולת לשהות במדינה השלישית לאורך זמן. הארגונים ציינו עוד כי ביהמ”ש התעלם מהצהרת נציבות האו”ם לפליטים שהעידה גם היא על היעדר המעמד והאפשרות לעבוד המביאים לכך שהעוזבים חשופים למעצרים חוזרים ונשנים, וכן מהצעתה של הנציבות להקים מנגנון פיקוח אובייקטיבי על יישום ההסכם, נוכח העובדה שנחשפו שורה של כשלים במנגנון הביקורת מטעם המדינה. עוד הזכירו המערערים כי באופן שאין לו מקבילה בעולם, ההסכמים עם המדינות השלישיות עצמן חסויים וכך גם הליכי הבקרה עליהם, בעוד שבתי המשפט בעולם עמדו על חשיבות הפיקוח ההדוק שיש לקיים על הסכמים מסוג זה, ועל כך שמדינה אינה יכולה להתנער מחובותיה על ידי הסתמכות על הבטחות המדינה המקבלת, על אחת כמה וכמה כשהן נסתרות וחסויות.

לאור זאת, הארגונים קוראים לביהמ”ש העליון למנוע את כליאתם של המסרבים לעזוב עקב חששם המוצדק – לעזוב למקום בו מעמדם וביטחונם לא מובטח כיאות.