ארגוני זכויות האדם בבקשה דחופה לפי ביזיון בית המשפט: התנהלות הרשויות מנוגדת לפסיקת בג”ץ, חייבו המדינה ליישמה באופן מיידי

האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, התוכנית לזכיות פליטים באוניברסיטת תל אביב, והקליניקה לזכויות מהגרים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים הגישו הבוקר (שני) בקשה דחופה לפי פקודת ביזיון בית המשפט בקריאה לחייב את רשות האוכלוסין וההגירה ליישם את פסיקת בג”ץ, ולשחרר את הכלואים באופן מיידי.
ביום 16.9.13 פסל בג”ץ את התיקון לחוק למניעת הסתננות, וקבע כי שחרור הכלואים יחל באופן מיידי ויתפרס, לכל היותר, על פני תקופה של 90 יום. ואולם, עורכי הדין עודד פלר, אסף וייצן, ענת בן דור ואסנת כהן-ליפשיץ מבהירים בבקשה כי על אף שבית המשפט הורה להתחיל בשחרור הכלואים לאלתר וכן ציין עוד בפסק הדין כי המידע הרלוונטי הנוגע לכל אחד ואחת מהמוחזקים כבר מצוי בידי הרשויות – ב-42 הימים שחלפו מאז פסק הדין רק בודדים מבין 1,811 הכלואים שוחררו.
“רשות האוכלוסין וההגירה, במסגרתה פועלים ממוני ביקורת הגבולות, סבורה כי בית המשפט הנכבד קצב לה תקופה בת 90 ימים, במהלכה היא יכולה להימנע משחרור הכלואים, או למצער לשחררם במשורה, טיפין טיפין, עד למועד בו תהיה חייבת לעשות זאת”, מציינים עורכי הדין במכתב. “יתרה מכך, רשות האוכלוסין וההגירה מוסיפה להתנגד לבקשות לשחרור שמוגשות לבית הדין לביקורת משמורת, ואף מגישה בקשות לעיון מחדש בהחלטות שחרור שכבר ניתנו על ידי בית הדין בעניינם של אזרחי אריתריאה וסודן עובר למתן פסק הדין”.

כזכור, ב-13.10.2013 פנו עורכי הדין בדחיפות ליועץ המשפטי לממשלה והתריעו בפניו כי משרד הפנים ומשרד המשפטים מבזים את פסק הדין. בבקשה הנוכחית הם הוסיפו כי “שבוע לאחר מכן השיבה עו”ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לפנייה, ואף שכתבה כי היועץ המשפטי לממשלה הדגיש בפני השרים הממונים את חובת קיום פסק הדין, הרי שהודתה במכתבה כי עד למועד שליחתו – למעלה מחודש לאחר מתן פסק הדין, שוחררו 9 נשים בלבד. עו”ד זילבר הוסיפה וציינה, כי השחרור יימשך באופן מדורג”.

אף על פי כן, עורכי הדין הדגישו כי למיטב ידיעתם, “ביום בו נשלח המכתב שוחררו עוד 6 נשים בלבד. כלומר, ‘האופן המדורג’ אינו אלא המשך כליאתם של מרבית המוחזקים ושחרור של כמות זניחה ביחס למספר הכולל של המוחזקים”. בהתייחס לאמירה נוספת מצד עו”ד זילבר, לפיה אם בתוך 90 ימים תושלם הקמת “מתקן שהייה פתוח למסתננים”, אזי המוחזקים יועברו אליו, הצביעו עורכי הדין על העובדה כי “הרשויות עושות כל אשר לאל ידן לעכב את השחרור, על מנת לאפשר העברתם של הכלואים למתקן אחר, ככל שיוקם כזה”.

על רקע דברים אלו, עורכי הדין מתריעים כי דרכן של הרשויות עומדת בניגוד מפורש לפסיקת בג”ץ, ולפיכך קוראים לבית המשפט לחייב את רשות האוכלוסין וההגירה, את בית הדין ואת היועץ המשפטי לממשלה לציית לאלתר לפסק הדין.