ראשי עיריית פתח תקווה מציגים: גזענות כאסטרטגית בחירות
“אתה עובר בכיכר המייסדים אתה רואה חבר’ה שחורים שותים בירה, לא נעים.”[1] איציק ברוורמן, ראש עיריית פתח תקווה לשעבר.
“נוצרה כאן אוכלוסיית זרים שעורכת במתחמים שלהם אירועים המוניים, כמו חתונות, גם בשבתות, ובאין מפריע“.[2] רמי גרינברג, ראש עיריית פתח תקווה המכהן.
על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, 7% ממבקשי המקלט בישראל מתגוררים בפתח תקווה, 2,446 מבקשי מקלט מבין 228,000 תושבי העיר.[3]
באוגוסט 2016 החלו להגיע למשרדי המוקד לפליטים ולמהגרים פניותיהם של מבקשי מקלט מאריתריאה שמתגוררים בעיר פתח תקווה. מבקשי המקלט ביקשו סיוע בהסדרת עורך דין להחתמת בעלי דירותיהם של תצהיר על פיו הדירות בהם הם מתגוררים אינן מחולקות. בדיקה שערכו נציגי המוקד העלתה שעיריית פתח תקווה החלה לדרוש ממבקשי מקלט בעיר טופס תשלום ארנונה על שמם כתנאי לרישום ילדיהם למוסדות החינוך בעיר. אלו שמתגוררים בדירות שמחולקות על ידי בעליהן בניגוד לחוק, לא יכלו להציג טופס ארנונה שכזה ואז דרשו פקידי העירייה תצהיר חתום על ידי בעלי הדירה בו הוא מצהיר על כך שהדירה אינה מחולקת נגד החוק. רב מבקשי המקלט לא ידעו על כך, אך הם התגוררו בדירות שחולקו נגד החוק ולפיכך בעלי הדירות לא היו מסכימים לחתום על תצהיר שקרי עבור העירייה.
בהתאם לחוק חינוך חובה, הרשות המוניציפלית אחראית על רישום הילדים המתגוררים בגבולותיה למוסדות החינוך. הורי הילדים הציגו חוזי שכירות עם בעלי דירות המצביעים על כך שהם מתגוררים בתוך גבולות עיריית פתח תקווה, אך זו המשיכה בהתנגדותה לרשום את ילדי מבקשי המקלט למוסדות החינוך ללא תצהירי בעלי הדירות, תצהירים אותם לא ניתן היה להשיג. למרות פניות המוקד לפליטים ולמהגרים והקליניקה למשפט ומדיניות באונ’ חיפה ללשכות החינוך בעירייה וכן למשרד החינוך[4], סירבה העירייה לוותר. המוקד נאלץ להגיש עתירה שרק בעקבותיה חזרה בה העירייה מהתנהלותה הלא חוקית.[5]
חמישה חודשים מאוחר יותר, במרץ 2016, התקבלו במוקד דיווחים של מבקשי מקלט מפתח תקווה שדירותיהם נותקו מזרם המים והחשמל. נדרשו מספר פניות עד שניתן היה להבין שלא מדובר בתקלה אלא במדיניות מכוונת כלפי מבקשי המקלט בעיר. בדיקה שערכו נציגי המוקד בשיתוף עם נציגי האגודה לזכויות האזרח בישראל העלתה שעיריית פתח תקווה פעלה לניתוק דירות מפוצלות ממים וחשמל, מאחר ולא עמדו בתקני התכנון והבנייה המקומיים. עם זאת, בדיקה שערכו מתנדבים העלתה שבכל הדירות שנותקו מזרם המים והחשמל התגוררו משפחות פליטים מאריתריאה.
תופעת הדירות המפוצלות מוכרת לרשויות מקומיות רבות בישראל. בעלי דירות מחלקים את הדירה שברשותם למספר יחידות דיור אשר מושכרות במחיר זול יותר מהדירה בשלמותה וכך נוצר מצב שבדירה בת שלושה חדרים מתקיימות בעצם כשלוש יחידות דיור או יותר. מבקשי מקלט רבים מתגוררים בדירות קטנטנות אלו עקב מחירן הנמוך. כך גם היה בדירות בפתח תקווה אשר ברובן המוחלט התגוררו מבקשי מקלט. התנהלות העירייה גרמה לכך שמשפחות רבות, ובהן ילדים, ואף נשים בהריון, נותקו מזרם החשמל והמים כליל וזאת מבלי שכלל יידעו שבעלי הדירות שלהם עברו על החוק.[6]
מתצהירים שגבו נציגי האגודה לזכויות האזרח והמוקד לפליטים ולמהגרים עלה כי בעת ניתוק אחת הדירות מזרם החשמל, נאמר לדיירת הדירה כי דירתה מנותקת מהזרם כי: “את אריתראית. אתם עושים בעיות”.[7] התבטאויות אלו הצטרפו להתבטאויותיו של ראש עיריית פתח תקווה באותה עת אשר טען ש: “שינוי בהרגלי ההגירה של העובדים הזרים לפתח תקוה ולערים סמוכות מחייב מתן מענה מידי לבעיות שנוצרו כתוצאה מכך…”[8] וכן חיפש את אותו “מענה מידי” בכך שאיים למנוע “כניסת עובדים זרים לעיר”.[9]
בחודש ינואר 2017 הוציאה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בפתח תקוה 166 הוראות לניתוק דירות מפוצלות בעיר מחשמל וממים. סמוך לאחר מכן, ראש העירייה, איציק ברוורמן, שגם עמד בראש הוועדה וחתם על ההוראות, פרסם בפייסבוק שזהו חלק ממהלך שהעירייה מקדמת כדי להיאבק במבקשי המקלט. בפברואר, בעיצומו של החורף, החלו לנתק. האגודה לזכויות האזרח הגישה בשם הארגונים עתירה בהולה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד. בדיון הראשון, נציגי העירייה טענו שהמהלך נועד להתמודד עם סכנות בטיחות שנגרמות מפיצול הדירות. השופטת בלטמן קדראי התרשמה שיש חשש שלא כל השיקולים כשרים והורתה לחבר את הדירות שנותקו בכפוף לבדיקה של חברת החשמל שאין סכנה. חברת החשמל בדקה, לא מצאה סכנה וחיברה את כל הדירות שנותקו.
בהמשך ההתדיינות השופטת סברה שמאחר שניתנה לדיירים אפשרות להתארגן ולעמוד באופן אינדיבידואלי על זכויותיהם באמצעות פנייה לועדת ערר, אין הצדקה לאפשר לנו לנהל עתירה ציבורית בעניין. גם צו שיאסור על המשך הניתוקים לא ניתן. עורכי הדין של האגודה לזכויות האזרח ושל המוקד לפליטים ולמהגרים הגישו בקשה לבית המשפט העליון לתת צו כללי. בית המשפט העליון הבהיר שלא יינתן צו כללי, אבל קבע שיש מקום שבית המשפט המחוזי יידרש לסוגיות העקרוניות. התיק שב למחוזי, שם השופטת נותרה איתנה בדעתה ובחודש אוגוסט 2017 דחתה את העתירה מאותם טעמים שדחתה את הבקשה לצו ביניים: עתירה ציבורית היא לא הדרך לברר זאת, והדיירים יכולים להגיש עררים פרטניים. השופטת דחתה גם את בקשתנו שראש העירייה יגיש תצהיר במענה לעתירה, על מנת לברר לעומקם את השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטות. היא פסקה שלא מצאה שהיו שיקולים זרים.
ביחד עם האגודה לזכויות האזרח, הגשנו ערעור לבית המשפט העליון. בערעור עמדנו על כך, ששום שוכר, ודאי מבקש מקלט, לא ינהל הליכים משפטיים פרטניים בפני ועדת ערר בגין עבירת בנייה בדירה שאינה שלו, ושאנחנו ממילא לא נוכל להעמיד, ואין זה תפקידנו להעמיד, ייצוג משפטי לכולם. הפניית השוכרים להליכים פרטניים משמעה שהעירייה משיגה את מבוקשה ומגרשת את הדיירים מן הדירות. עוד עמדנו על כך, שיש הצדקה לקיום דיון בסוגיות העקרוניות, כפי שסבר בית המשפט העליון במסגרת בקשת הביניים שהגשנו, ולא לקיים דיונים פרטניים. בנקודה זו חשוב להבהיר, שהגם שהפסדנו בהליך במחוזי, והגם שאין שום צו שאוסר על ניתוק החשמל והמים, השגנו בפועל את מה שביקשנו – מאז שהתשתיות חוברו בראשית מרץ 2017, הן לא נותקו עוד.
באוקטובר 2018 ובינואר 2019 התקיימו דיונים בערעור. בשני הדיונים בית המשפט הסכים עימנו, שעל רקע הדחיפות הגדולה של העירייה בזמנו לנתק את הדירות מחשמל ומים, ונימוקי העירייה שהצורך נובע מסכנת חיים, יש לבדוק אלו צעדי אכיפה חלופיים נקטה העירייה בחודשים הארוכים שחלפו מאז. בית המשפט לא איפשר לנציגי העירייה להקל ראש בדברים שכתב ראש העירייה בפייסבוק, ואיפשר לנו להציג נתונים נוספים שמלמדים על שיקולים זרים. כך, למשל, העובדה שביום שבו נחתמו הוראות הניתוק התיישב ראש העירייה בכבודו על כסאו של יו”ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (יש אדם אחר שממלא באופן קבוע את התפקיד) וחתם על ההוראות. בנוסף לכך, חרף טענות לסכנת חיים, לעירייה לא היו חוות דעת מקצועיות קונקרטיות לגבי הדירות שניתקה, ויתרה מכך – חברת החשמל לא מצאה סכנות וחיברה את אותן הדירות מחדש לזרם החשמל. למעשה, רק חודשיים אחרי שהוצאו הוראות הניתוק, ואחרי שהעתירה כבר הוגשה וניתן צו ארעי שהורה לחבר את הדירות מחדש, החלה העירייה לראשונה לגבש חוות דעת לגבי המבנים הללו, והוציאה לכולם חוות דעת דומה בדבר סכנה.
במסגרת הדיון בעליון, התגלה גם כי שתי תושבות מפתח תקווה שהגישו בקשה להצטרף לדיון במחוזי ולספר על נזק גורמות להן הדירות המפוצלות של מבקשי המקלט – מכחישות כל קשר להליך. התברר, שאחת המבקשות מכחישה שכלל ביקשה להצטרף להליך, והשנייה, אישה מבוגרת, סיפרה ששודלה על ידי עורך דין שפנה אליה מטעם העירייה לחתום על תצהיר, הגם שאין לה שום עניין בהליך והשכנים שלה אינם מבקשי מקלט. הצטברות כל הפרטים האלו, יחד עם הימנעות העירייה מנקיטת הליכים ישירים נגד בעלי הדירות חרף הטענות על דחיפות וסכנה, מלמדת שהמניעים של העירייה רחוקים מלהיות כשרים.
בדיון שנערך באוקטובר 2018 נציגי העירייה לא הצליחו להשיב מה היקף הצעדים שנקטו נגד בעלי הדירות והדיירים, בתקופה זו. בדיון שנערך בינואר 2019, נציגי העירייה הגיעו עם נתונים מדויקים יותר אך גם אלה לא לימדו על צעדי אכיפה משמעותיים מלבד ניתוקי תשתיות. בשנת 2018, למשל, הוגש כתב אישום אחד בלבד. במהלך השנתיים שחלפו מאז שהתחיל ההליך המשפטי, המצב ברוב הדירות שנגדן הוצאו הוראות ניתוק הסתדר. בעלי הדירות תיקנו את הליקויים, או שהעירייה חזרה בה, או שהוגש כתב אישום. נותרו רק 10 דירות עם הוראות ניתוק בתוקף. בית המשפט סבר שבנסיבות אלה על העירייה לשקול מחדש את מדיניותה.
פסק הדין הקצר שניתן מעגן את ההסכמה ולפיה העירייה לא תנתק את התשתיות אלא במקרים של סכנת חיים, תעדכן את מדיניות האכיפה שלה בהתאם גם במבט צופה פני עתיד, ותבחן מחדש את הוראות הניתוק בעשר הדירות האחרונות. הצדדים שומרים על כל טענותיהם, כך שככל שיחזרו “מבצעי ניתוק” פתוחה הדרך לשוב ולתקוף אותם.
עתה, מדווח העיתון המקומי “מלבס” שראש העיר החדש, רמי גרינברג “קורא לתושבים לדווח על מסתננים שמתגוררים בקרבת מגוריהם”.[10] נציין שעם סגירת מתקן חולות השנה, שוחררו 480 ה”שוהים” האחרונים מהמתקן עם אשרות המגבילות את מגוריהם ועבודתם בשבע ערים ביניהן העיר פתח תקווה. משמעות הדבר היא שחיים בישראל 480 מבקשי מקלט מסודאן ומאריתריאה שתנאי אשרותיהם אינם מאפשרים להם מגורים בעיר. יש להניח שרובם לא בחרו להתיישב דווקא בערים בהם מעסיקים יחששו להעסיקם ויעדיפו להתגורר במקומות אחרים. אף אם יש בין אותם 480 מבקשי מקלט שהתיישבו דווקא בפתח תקווה, קריאת ראש העיר “לדווח” על אנשים שצבע עורם כהה מקוממת ומסוכנת.
השתלשלות עניינים זו היא דוגמא מצערת נוספת לאופן בו אוכלוסיית מבקשי המקלט משמשת כמטרה לניגוח בניסיון לקושש הון פוליטי. היינו עדים לגיוס של המנגנון הבירוקרטי של עיריית פתח תקווה לצורך התעמרות ריקה מתוכן שכל מטרתה הייתה ניסיון להדיר את מבקשי המקלט מפתח תקווה, ולהוציא את ילדיהם ממערכת החינוך. אנחנו תקווה כי ניסיונה הכושל של עיריית פתח תקווה, ודברי בית המשפט, יהוו תמרור אזהרה שימנע מקרים נוספים בעתיד וירתיעו את ראש העיר החדש מהתבטאויות אומללות נוספות כגון זו.
[1] “ראש העיר פ”ת על מבקשי מקלט: אתה רואה חבר’ה שחורים שותים בירה בכיכר, לא נעים”, הארץ, מיום 20.02.2017- https://www.haaretz.co.il/news/local/1.3874586
[2] “העירייה מבקשת מהתושבים לדווח על מסתננים”, מלבס, 27.1.2019: https://www.melabes.co.il/news/31911
[3] תוכנית אסטרטגית: ביזור ושילוב מבקשי מקלט ושיקום דרום תל אביב, 64 אנשי עסקים ישראלים, מאי 2018 : http://drom-tlv-plan.mdigital.co.il/full-plan.pdf
[4] “עתירה נגד עיריית פ”ת: מונעת רישום ילדי מבקשי מקלט לגנים”, מיום 07.09.16, “הארץ” -https://www.haaretz.co.il/news/education/1.3061908
[5] עתירת המוקד לפליטים ולמהגרים ו-11 אח’ נ’ עיריית פתח תקווה ואח’- https://hotline.org.il/wp-content/uploads/2016/09/%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%A4%D7%AA%D7%97-%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94.pdf
[6] “ניתוק דירות מזרם חשמל בפתח-תקווה מותיר מבקשי מקלט באי ודאות”, ע”י אילן ליאור, “הארץ”, מיום 01.03.2017 https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.3898922
[7] האגודה לזכויות האזרח ואח’ נ’ עיריית פתח תקווה, עת”מ 62635-02-17 https://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2017/03/atira-minhalit-62635-02-17-nituq-hashmal.pdf
[8] רע”ש 5, עמ’ 5
[9] “ראש עיריית פ”ת על עובדים זרים: “לא נעים לראות שחורים ששותים בירה”, אתר וואלה, מיום 21.02.2017- https://news.walla.co.il/item/3042305
[10] “העירייה מבקשת מהתושבים לדווח על מסתננים”, מלבס, 27.1.2019: https://www.melabes.co.il/news/31911