הוראות השעה לחוק למניעת הסתננות הוארכו בשנה אחת בלבד
חוק מיותר, אכזרי ולא יעיל לא צריך להאריך גם לא בשנה אחת
טור דעה של סיגל רוזן, מנהלת המדיניות הציבורית של המוקד
ועדת הפנים של הכנסת בדיון בראשותו של ח”כ משה ארבל מש”ס, סרבה בשבוע שעבר לבקשת
הממשלה להאריך את הוראת השעה המכונה “החוק למניעת הסתננות” בשלוש שנים נוספות והאריכה את תוקף החוק בשנה אחת בלבד. הוראת השעה מבקשת להמשיך לאפשר כליאתם של מבקשי מקלט שייכנסו לישראל, להמשיך למנוע הוצאת רכושם וכספם מישראל ולהחמיר הענישה על מעסיקי מבקשי מקלט מחוץ לאיזורים בהם מותרת שהייתם ובזמנים בהם אשרתם אינה מחודשת. ח”כ משה ארבל נזף בנציגי רשות האוכלוסין וההגירה על כך שהפרו את חובתם לדווח לכנסת מידי חצי שנה אודות אופן יישום הוראות החוק והבהיר ש”הכנסת היא לא חותמת גומי” וש”לבוא יומיים לפני שפג תוקף החוק זה לא מקובל ולא ראוי” במיוחד לאור היעדר הדיווח והנתונים לקבלת החלטה מושכלת.
לפני קצת יותר משמונה שנים, השתתפתי בדיוני הוועדה הזו בדיוק שהכינה אז את התיקונים שהארכתם נדונה היום לקריאה שנייה ושלישית. עוד מהדהדות באוזניי מילותיה של עו”ד אביטל שטרנברג ממשרד המשפטים שאמרה שמדובר בהוראת שעה זמנית, שבחלוף שנתיים “הכול ייפסק ואז אפשר יהיה להוציא את הכספים”. אמרתי לה אז שבישראל אין דבר יותר קבוע מהוראת שעה זמנית והנה – חלפו שמונה שנים במהלכם התבקשה הכנסת שוב ושוב להאריך את התוקף של החוק המיותר, האכזרי, והלא יעיל הזה.
החוק הזה מיותר כי מאז מאי 2016 לא חצה את גבול מצרים אפילו לא מבקש מקלט אחד, עובדה שנציגי הממשלה התעלמו ממנה לחלוטין בדיון. אלפים עזבו במהלך השנים את ישראל, רובם למדינות מערביות שמכבדות את זכויותיהם וזאת ללא קשר לחוק הזה. במהלך שמונה השנים הללו, התברר גם באופן ברור שהאנשים שמקבלי ההחלטות, התקשורת ואפילו בתי המשפט מתעקשים לכנות “מסתננים” הם בעצם פליטים שזכאים להגנת נציבות האו”ם לפליטים. באפריל 2018, ראש הממשלה נתניהו חתם על מתווה עם נציבות האו”ם לפליטים להעברת מחציתם למדינות מערביות. בעצם החתימה הוא הודה שמדובר בפליטים. זה שנתניהו חזר בו מההחלטה אחרי שבע שעות בעקבות פוסטים זועמים בפייסבוק של אלו שמתיימרים לדאוג לתושבי דרום תל אביב, לא משנה את העובדה שההסכם נחתם עם נציבות האו”ם לפליטים, כי מדובר בפליטים.
החוק הזה אכזרי, כי היום יותר מתמיד, אותם פליטים שנתניהו מנע את יציאתם לאירופה, זקוקים לחופש התנועה שהחוק הזה מבקש להמשיך ולהגביל. 80% מהם איבדו את מקומות העבודה עקב מגפת הקורונה. בניגוד למפוטרים ישראלים, הם לא מקבלים דמי אבטלה למרות שכל השנים מנוכים משכרם אחוזי המסים הגבוהים ביותר במשק. אלפי מבקשי מקלט פנו למוקד לפליטים ולמהגרים משום שאינם מצליחים להאריך את אשרתם עקב מחדלי רשות ההגירה. אישור סעיף 4 לתזכיר החוק הזה, שמחריף את הענישה על מעסיקים שלא בהתאם להגבלות הגאוגרפיות ובהיעדר אשרה, ימשיך להגביל את היכולת של מבקשי המקלט, שמוגבלת ממילא בגלל המגפה, לאתר מקומות עבודה.
החוק הזה גם לא יעיל. ח”כ ארבל נזף בנציגי משרד הפנים על היעדר דיווח לבחינת יעילות החוק. שר הפנים אמור היה לדווח אחת לחצי שנה לכנסת אודות אופן יישום החוק, אך הצלחנו לאתר רק דיווח אחד אודות השנים 2013 עד 2017 , דיווח כוללני המרמז על כך שלא נשלחו דיווחים אחרים במהלך שנים אלו. על פי דיווחי המשטרה לשר הפנים נפתחו רק שלושה תיקי חקירה במסגרת המאמצים לאכוף את סעיפים 7א’ עד ג’ לחוק העיקרי, סעיפי הוצאת הרכוש מישראל וכל שלושת התיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור. נציגת המשטרה דיווחה בדיון על עשרה תיקים חדשים הממתינים להחלטת הפרקליטות אך עד כה אין אף כתב אישום וכמובן שגם אף הרשעה. החוק בכלל לא נאכף.
חלפו 15 שנים מאז שראשוני מבקשי המקלט חצו את הגבול לישראל וחמש שנים מאז שמבקש המקלט האחרון חצה את גבול מצרים. כל השנים האלו, מדינת ישראל הצליחה להכיר רק בניצול אחד מרצח העם בדארפור כפליט ורק ב 17 ניצולי הדיקטטורה הדכאנית אריתריאה. מתוך פחות מ 30,000 מבקשי מקלט שעדיין בישראל, בקשות המקלט של 18,000 לא נבדקו זה שנים במדיניות שהוגדרה על ידי נשיאת בית המשפט העליון רק לאחרונה כ”גרירת רגליים” של המדינה שמובילה לכך שמגישי הבקשות לדבריה “לכודים במצב מתמשך ובלתי אפשרי של ערפל נורמטיבי בנוגע למעמדם על כל ההשלכות הקשות הנובעות מכך לגבי זכויותיהם”.
חוק כזה: מיותר, אכזרי, ובלתי יעיל אין שום סיבה להאריך גם לא בשנה אחת.