כליאת מבקשי מקלט ומהגרים בישראל בשנת 2017
המוקד לפליטים ולמהגרים הוא הארגון היחיד שנכנס לתוך מתקני הכליאה למהגרים. נציגיו עקבו לאורך שנת 2017 אחר התנאים בארבעת המתקנים – “חולות”, “סהרונים”, “גבעון” ו”יהלום”. הדו”ח מתמקד בסוגיות של כליאת טרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות בתנאי הפרדה ובידוד, כליאת מבקשי מקלט מדארפור בניגוד להתחייבות המדינה וכן איזוק של הכלואים במהלך בדיקות רפואיות. כמו כן ניתנת התייחסות בדו”ח לשמונה הליכים משפטיים הנוגעים לתנאים במתקן “חולות” ולצפיפות בבתי הכלא.
למרות הירידה במספר הכלואים בשנת 2017, לא ניכר שיפור ברמת הצפיפות בתאים ורשויות שב”ס הקפידו לצמצם את מספר התאים המאוישים ולא לצמצם את מספר הכלואים בכל תא. במתקן הכליאה “סהרונים” ניכר השנה שיפור בטיפול בהפניית הכלואים למערך הסיוע הסוציאלי ולמערך בריאות הנפש וכן בטיפול בבקשות הכלואים להזמין חוקר משטרה על מנת להגיש תלונה על אלימות מצד פקחי ההגירה. במתקן הכליאה “גבעון” ניכרה עלייה במספר המקרים שבהם נמנעה כניסת נציגי המוקד למתקן לצורך ייצוג הכלואים, אף על פי שהביקורים תואמו ואושרו מבעוד מועד על־ידי שב”ס.
גם השנה רוב המוחזקים במתקני הכליאה הם מבקשי מקלט מאריתראה ומסודן שממשלת ישראל מודה כי אינה יכולה לגרשם בחזרה למדינות מוצאם. אחרים הם מהגרי עבודה או תיירים שפג תוקף אשרתם או שנעצרו בעקבות הפרת תנאיה. מעצר צריך להיות האמצעי האחרון במסגרת המאמץ להרחיק מהגרים מישראל. לפי הנחיות נציבות האו”ם לפליטים, “מעצר הוא אמצעי חריג ויכול להיות מוצדק רק למען מטרה לגיטימית”. מדיניות ממשלת ישראל זה למעלה מעשור היא לעצור ולכלוא מבקשי מקלט ומהגרים לתקופות ממושכות, גם כאשר גירושם מגבולות המדינה אינו מתאפשר. יש להימנע מכליאת מהגרים ומבקשי מקלט תוך מתן עדיפות לשימוש באמצעים אחרים – הומניים, כלכליים ויעילים יותר – על מנת לשלוט בזרמי ההגירה.
לאור תכנית הגירוש של מדינת ישראל נסגר מתקן חולות, בו נכלאו מעל 10,000 מבקשי מקלט מא פתיחתו בשנת 2013. במהלך מבצע הגירוש יכלאו בבתי הכלא אלפי מבקשי מקלט על לא עוול בכפם. ארבע השנים בהן מתקן חולות פעל, ותכנית הגירוש הנוכחית, רק מדגישות את העובדה שישראל ממשיכה להשתמש במעצר כאמצעי הפעלת לחץ לצורך גירוש. ההתעמרות במהגרים ובמבקשי המקלט נמשכת אף על פי שמרביתם כלואים אך ורק בשל מדיניות הממשלה.
שירלי רקח, מנכ”לית המוקד לפליטים ולמהגרים: “כבר שנים שישראל עוצרת אנשים כתחליף למדיניות ההגירה שלה ומסרבת לתת מעמד לאלו הזכאים לו או לאפשר חלופות מעצר למועמדים לגירוש. אנחנו ניצבים בפני תקופה שבה יכלאו אלפי פליטים על לא עוול בכפם, וכעת יותר מתמיד חשוב להדגיש כי כליאה אינה מהווה מדיניות הגירה ואינה מחוייבת המציאות”
