“מבצע מורכב וחסר תקדים” – מורכב משקרים

“מבצע מורכב וחסר תקדים” – מורכב משקרים

ב-2/7/22 התפרסמה ב-ynet ידיעה על “מבצע מורכב וחסר תקדים” בניצוחה של רשות האוכלוסין וההגירה. הרשות החלשה, האנדרדוג, תואר בה, הצליחה להרחיק מישראל את ה”אויב”, א’, אזרח גינאה חסר מעמד או ממון, חזרה למדינתו (הידיעה אמנם פירסמה שמו המלא של א’ מבלי לבקש את רשותו, אך כדי לשמור על כבודו, לא נחזור על כך). המוקד לפליטים ולמהגרים מכיר את א’ ואת סיפורו היטב, ואף ייצג אותו במהלך רוב שנות כליאתו בניסיונות להשיג לו מסמכים מזהים ממדינתו שיאפשרו לו לחזור אליה ללא חשש. לכן, הופתענו מהסילופים הרבים שהופיעו בידיעה, ובראשם הטענה שבמשך 16 שנה א’ “עשה את כל התרגילים המשפטיים האפשריים”, לא פחות, “כדי לסכל את הרחקתו מישראל”.

א’ נכנס לישראל בשנת 2006 דרך גבול סיני, לאחר שנפל קורבן לרשת הברחת בני אדם מגינאה לישראל. א’ שיתף פעולה עם החקירה של משטרת ישראל ושימש עד תביעה נגד מי שלבסוף הורשע בהברחתו והברחת אחרים לארץ. בעקבות זאת, בשנים שלאחר הפרשה ניתנה לו הגנה מפני הרחקה בישראל. ב-2016 רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה לו שלא נשקפת לו סכנה במדינתו, ועליו לצאת מישראל תוך שבועיים.

תחילה פחד א’ לחזור לגינאה וסירב להרחקתו, גם במחיר שלילת חירותו. אבל בשנים האחרונות, מאז 2019 הוא ביקש לחזור למדינתו ועשה כל שביכולתו כדי שזה יתאפשר. אלא שלא היה ברשותו כל מסמך מזהה רשמי שהוצא במולדתו. לאחר ששמע שכלואים שיצאו מישראל עם תעודות מעבר ישראליות ותו לו, נכלאו בתנאים קשים פי כמה במדינות היעד או בתחנות מעבר, חששותיו גדלו. עדויותיהם של כלואים אלו תועדו ופורסמו בתקשורת (כולל ב-ynet); וגם על ידי המוקד, בניסיון לעודד את רשות ההגירה להשיג מסמכי נסיעה ממדינות המגורשים.

לאורך השנים האחרונות פנינו לגורמים רבים, במדינה ומחוצה לה, כדי לנסות להשיג עבור א’ מסמכים מגינאה, אך לשווא. משרד הפנים לא סייע, וטען שגירושו של א’ מתואם מול שלטונות גינאה ושאין לו סיבה לחשוש. אך כששופטת בית המשפט המחוזי ניסתה להבין מה מונע ממשרד הפנים לסייע לא’ להשיג מסמך גינאי, ואף זימנה לדיון בפניה את נציגי משרד החוץ, התשובה שהתקבלה היא שמאז ספטמבר האחרון הקשר עם גינאה נותק בשל הפיכה צבאית במדינה. למרות זאת, בית המשפט קיבל את טענת המדינה שכל עוד א’ מסרב לעזוב ללא מסמכים ממדינתו, עליו להישאר בכלא. וכך ארע שבמשך שלוש שנים וחצי א’ ביקש מהמדינה לעזור לו להשיג מסמכים מזהים כדי לחזור למדינתו ללא חשש, והמדינה טענה שאין אפשרות להשיג את המסמכים ועל כן א’ צריך להישאר בכלא.

לא זו בלבד שמשרד הפנים לא סייע בכך, מהמתואר בידיעה משתמע כי הוא החליט לצאת נגד א’ במסע נקמה אישי. כך לפי ציטוט המיוחס ליוסי אדלשטיין, ראש מינהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה. “שלוש שנים וחצי הוא ישב בכלא ולא נשבר”, אמר על א’, בהתבטאות המלמדת בעיקר על חוסר הבנה בסיסי של תכלית המעצר ההגירתי שבו הוא הוחזק. שימוש במעצר שכזה להפעלת לחץ או לשם “שבירה”, נקבע בפסיקה, אינו חוקי. תכליתו הלגיטימית היחידה היא לאפשר את הרחקתו בפועל של העצור מישראל.

בידיעה נטען שלפני ארבע שנים א’ הורחק לגינאה עם תעודת מעבר ישראלית, אך בהגיעו, התנגד להיכנס למדינה והוחזר לישראל. מדובר באירוע שאין לו שום תיעוד, וגם רשות ההגירה זנחה בבית המשפט המחוזי את טענתה זו, שלא יכלה להוכיח. עוד נטען בידיעה שהרשות פנתה לבית המשפט וקיבלה צו שמאפשר להרחיק את א’ בכפייה, ושא’ הגיש על כך ערעור והפסיד. גם זה מעולם לא קרה, ולמען האמת הרשות כלל לא זקוקה לצו מבית המשפט כדי להרחיק שוהה שלא כדין. יותר מכך, א’ כלל לא ערער על ההחלטה להרחיקו, ואף ביקש כאמור את סיועה של המדינה בכך. ערעור שהגיש א’ (ולא צלח) היה על ההחלטה להותירו בכלא, במשך שנים, עד למועד שבו יושגו המסמכים שיאפשרו את חזרתו הבטוחה למדינתו. זה, אגב, לא נכתב בידיעה. בהמשך תוארה טענתו של א’ שרשות ההגירה הבטיחה לו 3,500 דולר, והכחשת פקחי הרשות את הטענה. ואולם, בנובמבר האחרון דיווחה הרשות בעצמה לבית הדין לביקורת משמורת שהציעה לא’ את הסכום המדובר – תמורת עזיבתו את המדינה. הכחשת ההבטחה הזו מצטרפת למסע ההכפשות שהרשות ניהלה נגד א’ לאורך השנים, מסע שהגיע לשיאו בדיווחה השקרי לעיתונות על “מבצע” הגירוש.

בראש הידיעה פורסם צילום גדול של א’ יושב במטוס נוסעים, בעיצומו של ה”מבצע”. פרסום תמונתו של א’ לצד הבדותות שפורסמו אודותיו בכתבה פוגע פגיעה קשה בכבודו. לפני ארבע שנים, צוטטה שרת הפנים הנוכחית איילת שקד, אז שרת המשפטים, אומרת: “בשעה שנלקחת חירותו של אדם, אסור שיילקח גם כבודו”, כשהודיעה על יוזמה לאסור על צילום חשודים בבתי המשפט. “לעתים זכות הציבור לדעת נסוגה מפני כבוד האדם. היא אינה כוללת זכות למציצנות והשפלה”, אמרה בהמשך דבריה. פרסום תמונתו של א’ באופן כה משפיל על ידי אנשי משרדה, מוכיח שוב שמבחינת שרת הפנים, זכותו הבסיסית של אדם לכבוד מותנית בהחזקתו בתעודת זהות כחולה.

עו”ד מיכל שוורץ, המוקד לפליטים ולמהגרים