המבוך: דו”ח חדש חושף כיצד אמצעים בירוקרטיים משמשים להפרת זכויות

דו”ח חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות אדם צולל לנבכי הבירוקרטיה, וחושף את הפרות זכויות האדם השיטתיות שנעשות ע”י מנגנוני רשות האוכלוסין וההגירה.

הדו”ח מציג את הפגיעה הקשה שמסבה התנהלות הרשות במנגנוניה השונים לפליטים, למהגרי עבודה, למחוסרי אזרחות, לבני משפחה של אזרחי ישראל, לתושבי קבע שאינם יהודים ולקורבנות סחר בבני אדם. הדו”ח מהווה המשך ומעקב לדו”ח שפורסם בשנת 2004 על ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל, ובחן את המדיניות והביורוקרטיה ביחס ל”זרים” במנהל האוכלוסין. חלק מהמנגנונים שהופיעו גם בסקירה הקודמת עוגנו במרוצת השנים לחקיקה: כך למשל הועמקו “הסדרי הכבילה” של מהגרי עבודה למעסיקיהם או לאזורים גאוגרפיים; הוקם בית דין העוסק באופן בלעדי בענייני מעמד וגירוש של “זרים”; הוחמרו ההסדרים הנוגעים לכליאת “מסתננים”; הוגבלו יכולתם של בני-זוג להסדיר את מעמדו של מי ששוהה בישראל ללא היתר, ועוד. גם המבנה הארגוני של הרשויות האחראיות על עניינים אלה השתנה. לצד ההתפתחויות השליליות הרבות, ניתן למנות מספר קטן של החלטות המיטיבות עם “זרים” – דוגמת הסדרים חד-פעמיים, שמכוחם הוענק מעמד לילדי מהגרים שבגרו בישראל ולמשפחותיהם – המהוות חריג למדיניות ההקשחה הכללית.

הדו”ח מסתיים בשורה של המלצות לרשויות, שיישומן יבטיח לפחות הגנה מינימאלית על זכויות האדם של אוכלוסיות אלה.

אחד המדדים לאנושיותה של חברה מאורגנת הוא יחסה למי שהיא תופסת כ”זרים”. היחס ל”זרים” מעיד על נכונותה של החברה להתעלות מעבר למה שנתפס כאינטרסים סקטוריאליים מידיים ולחוש הזדהות וחמלה גם כלפי האחר. אופן הטיפול של רשות האוכלוסין וההגירה במי שאינם אזרחי ישראל כמתואר בדו”ח מלמד דבר מה עלינו. לא רק מצבם של ה”זרים” בישראל קשה; גם מצבנו שלנו כחברה קשה.