נסיגה בטיפול הרשויות בנושא קורבנות סחר ועבדות

מתמונת המצב שמפרסם המוקד לפליטים ולמהגרים לרגל חג הפסח עולה כי במהלך השנה החולפת זוהו 28 מקרים של סחר ועבדות. תופעת הסחר בנשים ממזרח-אירופה התחדשה, ללא טיפול הולם מצד הרשויות.

תמונת המצב של המוקד לפליטים ולמהגרים בנושא סחר ועבדות בישראל המתפרסמת לרגל חג הפסח מעלה כי בשנה החולפת חלה נסיגה חמורה בטיפול הרשויות בנושא, המאפשרת לתופעת סחר בנשים למטרות זנות להתחדש ולגדול.

במהלך השנה חלה מגמת עלייה במספרן של נשים ממזרח-אירופה שהגיעו לישראל עם אשרת-תייר והועבדו בתעשיית המין –  לפי נתוני המוקד, 11 נשים נעצרו בחשד שהן מועסקות בזנות עם אשרת תייר. הן הובאו לכלא גבעון וגורשו במהרה ע”י הרשויות. לא נעשה כל תיאום עם המשטרה או בדיקה של הנסיבות במסגרתן הגיעו לישראל. על אף שדייני בית הדין לביקורת המשמרות מתחו ביקורת חריפה על חוסר תיאום זה ולמרות פניות חוזרות ונשנות של המוקד אל הגורמים הרלוונטיים, אין מידע על שינוי או שיפור בנושא. בעשור האחרון פעלה ישראל למיגור תופעת הסחר בבני אדם באמצעות חקיקה ואכיפה, ובעקבות זאת קודמה ישראל בדירוג דו”ח מחלקת המדינה האמריקאית למאבק בסחר בבני אדם והועלתה לדרגה הגבוהה ביותר. לאחרונה, השתנתה מדיניות האשרות ממזרח אירופה, המאפשרת לאזרחי אוקראינה ומולדובה להיכנס לישראל ללא אשרת כניסה. בעקבות זאת, כניסתן של נשים נעשתה קלה יותר, והמעקב אחר הסחר נעשה קשה יותר.

 80% ממקרי סחר ועבדות בקרב מבקשי מקלט זוהו ע”י ארגוני החברה האזרחית ולפחות 50% על ידי המוקד. ופחות מחמישית זוהו ע”י הרשויות הרלוונטיות –  במהלך 2015 המוקד איתר 28 מבקשי מקלט ניצולי עבדות וסחר שנסחרו והועבדו בתנאי-עבדות במחנות העינויים בסיני, חלקם אותרו במתקני הכליאה. 19 מהניצולים (13 גברים ו-6 נשים) שהפנה המוקד לגורמים המתאימים הוכרו כקורבנות-סחר ע”י המדינה. בעקבות זאת, ארבעה מהם שוחררו מכלא “סהרונים”, כשלקורבנות-סחר ניתנת שנת שיקום במקלט ובמהלכה גם נגישות לשירותי בריאות ורווחה, וכן פטור מכליאה ב”חולות”. חמישה מהמקרים נדחו, וארבעה נוספים ממתינים לתשובה.  (עדות של אחד מקורבנות הסחר מובאת בע’ 10 בדו”ח).

“הנתונים מצביעים על כך שהתפיסה לפיה הסחר בישראל מוגר מרפה את ידי הרשויות ומונעת היערכות וטיפול בפניה החדשות של התופעה”, אמרה רעות מיכאלי, מנכ”לית המוקד לפליטים ולמהגרים. “להתייחס לנשים שעובדות בזנות כעבריינות ולא כשורדות הזקוקות לשיקום הוא חלק מההתנהלות הבעייתית שאפיינה את סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, תקופה בה הסחר בנשים בישראל היה בשיאו. גירוש העדות היחידות לא מאפשר למצוא את הסוחרים ולהידרש לתופעה מבחינה רוחבית – וכך זה לא מפתיע שהיא הולכת וגדלה. חוסר טיפול דומה ניכר גם בהיעדר מנגנוני איתור מספקים לזיהוי קורבנות סחר ועבדות בקרב מהגרי עבודה או מבקשי המקלט, שנותרים ללא כל מענה הולם”.