אריתראים מפגינים נגד הרודן שגם להתאבל על המתים אינו מניח

כתבה: סיגל רוזן

“שלום לכולם, לכל מי שנמצא כאן.
אנחנו נמצאים היום, האריתראים, מבקשי מקלט, כדי להשמיע את הקול שלנו לשגרירות האריתראית שנמצאת כאן. אנחנו האריתראים כאן, כי לא רוצים לתמוך בשלטון הדיקטטורי האריתראי ואנחנו אומרים “מספיק” לשלטון. אנחנו מבקשים, בשביל כל האנשים שנרצחו על ידי דעא”ש ושטבעו בים, שהשלטון האריתראי, הדיקטטור האריתראי, לא רצה שהעם האריתראי יעשה להם טקס והוא כל פעם, וכל יום, מגייס ילדים וילדות לצבא, לזמן ללא הגבלה, לכל החיים. אנחנו נמצאים כאן היום כדי להתנגד ולהגיד “מספיק לדיקטטור” ו”מספיק לאפווארקי”! אנחנו היום מבקשים מהשגריר האריתראי שבאמת, אם הוא יכול, לבוא ולהצטרף אלינו והוא יהיה אחד מההפגנה הזאת ואנחנו נשמח. תודה רבה לכולם. בשנה הבאה נהיה במדינה המהממת, במדינה הטובה, במדינה דמוקרטית, בעיר הבירה שלנו אסמרה. ותודה רבה כל מי שנמצא כאן, מוזמן איתנו הביתה. שנה הבאה באסמרה!”

הקלדתי את דבריו אלה של אמנואל יימאנה בסיום הפגנת המחאה מול שגרירות אריתריאה בתחילת השבוע, אך אני ממליצה לצפות בסרטון המצורף בו הוא אומר את הדברים בקולו הנרגש ומלא התקווה. אמנואל הוא אחד מ-34,000 האריתראים שמבקשים, אך לא מקבלים, מקלט בישראל. אמנואל הוא גם אחד מאלפי אריתראים בישראל שמשקיעים את רב זמנם, מרצם ומשכורתם הזעומה במאמצים להניע את העולם לפעולה שתביא קץ לשלטונו הדיקטטורי והאכזרי של איזיאס אפווארקי, ותאפשר את חזרתם למולדתם האהובה אריתריאה.

על אף שרשויות מדינת ישראל מתעמרות במבקשי המקלט ומסרבות להכיר בזכויותיהם כפליטים, רב הפגנותיהם של האריתראים בישראל מכוונות נגד הרודן אפווארקי, ממנו נמלטו. ההפגנה האחרונה נערכה במחאה על האיסור לערוך באריתריאה טקסי הלוויה מסורתיים למאות האריתראים שטבעו לאחרונה בים, נמלטים מלוב לאירופה וכן למספר לא ידוע של אריתראים שראשיהם נערפו על ידי אנשי דעא”ש בלוב.

בשמונה השנים האחרונות, מאז הצלחנו, במאמצים רבים, להביא לשחרורם של ראשוני מבקשי המקלט האריתראים מהכלא הישראלי, השתתפתי באינספור הפגנות של הקהילה. רב בני הקהילה לא ידעו את משמעות המילה “הפגנה” עד שהצליחו להימלט ממולדתם הדכאנית. פעם אחר פעם אני מוצאת את עצמי נדהמת מיכולתם של בני הקהילה לארגן הפגנות מרובות דוברים רהוטים, שלטים וחולצות שמיטיבים להעביר מסרים לקהל ולתקשורת.

הפגנות האריתראים מרשימות לא רק משום המודעות להיעדר ניסיונם הקודם בארגון הפגנות. נדרש אומץ רב לצורך התייצבות והפגנת מחאה מול משרדו של שגריר אריתריאה בישראל, ידו הארוכה של הרודן אפווארקי בארץ הקודש, בידיעה שכל אחד ואחד מהמשתתפים בהפגנה מצולם ומתועד. נדרשת גם תקווה: התקווה שמדינת ישראל לא תגרש את המפגינים לאריתריאה כל עוד הרודן האכזר שאוסף את תמונותיהם, עדיין שולט שם.

תקווה רבה נשמעת בקולו של אמנואל שמזמין בעברית רהוטה את כולנו איתו, “הביתה. בשנה הבאה באסמרה”. נצרף תקוותנו לתקוותו של אמנואל. נוסיף ונקווה שעד שאמנואל אכן יוכל לשוב הביתה, תפסיק מדינת ישראל להתעמר בו ובחבריו ותחל לכבד את האמנה בדבר מעמדם של פליטים שעליה חתמה.