דו”ח מעקב חדש על מתקן הכליאה “חולות” מגלה ליקויים חמורים
דו”ח מעקב על מתקן “חולות” מגלה ליקויים חמורים בתחום הענישה והמזון וחושף בקשות מקלט מוצקות של מוחזקים שנדחו על ידי ישראל, ועומדים בפני מאסר ללא מועד שחרור בכלא “סהרונים”
דו”ח המעקב השלישי של המוקד לפליטים ולמהגרים חושף את מצבם של המוחזקים במתקן חולות זה כשנה וחצי: יותר ממחצית המוחזקים נשפטו על ידי פקיד הגירה שאינו שופט לעונש מאסר אחד לפחות בכלא סהרונים לתקופות של חודש עד למעלה משלושה חודשים; תלונות רבות התקבלו בנוגע לאיכות המזון וכמותו, וכן בגין אי התאמה לחולים במחלות כמו סכרת או צלייאק; לצד שיפור משמעותי בשירותי הבריאות, הכלואים בחולות עדיין נאלצים להתמודד עם קנסות רבים ועם מגבלות על הכנסת מזון וחפצים למתקן כמו גם החזקת חפצים אישיים; הדו”ח חושף את עדויותיהם של עשרות מוחזקים אריתראים שבקשת המקלט שלהם נדחתה, ועומדים כעת בפני כליאה ללא הגבלה בכלא סהרונים על שום סירובם לעזוב למדינה שלישית, ממנה הם יודעים שיגורשו.
הדו”ח כולל ציטוטים מתוך ראיונות עם הכלואים בחולות שעומדים בפני כליאה בסהרונים או עזיבה וכן ציטוטים מתוך ראיונות בקשות המקלט שלהם, השופכים אור על פרופיל בקשות המקלט שישראל דוחה. מתוך 43 המוחזקים שזומנו לרשות ההגירה ונדרשו עד כה לבחור בין רואנדה לסהרונים, 19 הגישו בקשות מקלט אחרי קבלת הזימון, ו-24 אחרים נדחו טרם קבלת הזימון; 20 מתוך אותם 24 נמלטו מאריתריאה לאחר למעלה מעשור (בממוצע) של שירות צבאי בתנאי עבדות, חלקם שירתו אף קרוב ל-20 שנים או יותר מכך. מחציתם נכלאו בבתי כלא שונים באריתריאה; שניים מהם היו כלואים במשך שנה שלמה ושלושה נוספים במשך שישה חודשים. תיאוריהם אודות בתי הכלא האריתראים הכוללים עינויים וכליאה ממושכת במכולות תת קרקעיות מתיישבים עם התיאורים המופיעים בדו”חות בינלאומיים, כולל דו”ח ועדת החקירה לבחינת זכויות אדם באריתריאה, שפורסם ביוני 2015 אשר פסקה ממנו תורגמה בדו”ח
עדויות אותם אריתראים על כליאה, עינויים וסכנת מוות אם ישובו לאריתראה, ניצבות אל מול תשובות הדחייה האחידות שקיבלו, לפיהן “נפקדות משירות צבאי או עריקות אינם מספקים על מנת להוכיח רדיפה על פי האמנה”, תוך התעלמות מכך שנציבות הפליטים של האו”ם ובתי משפט ברחבי העולם מכירים באריתראים שנמלטו משירות צבאי לאומי כפליטים.
מתקן הכליאה חולות. צילום: ActiveStills
מבקשי מקלט דיווחו כי מאז אפריל 2015 פקחי רשות ההגירה מציעים רק את רואנדה כמדינת יעד וכי שניים שמבקשים לעזוב לאוגנדה, ממתינים לכך כבר חודשים מבלי שהדבר מסתייע. עובדות אלו מעלות את הסבירות לכך שאוגנדה אכן עומדת מאחורי הכחשת ההסכם עם ישראל, ואינה מאפשרת עוד למגורשים מישראל להיכנס בשעריה.
מעבר למדיניות החדשה, הדו”ח עומד על הליקויים שעדיין מתקיימים במתקן, 19 חודשים מאז נפתח:
· ענישה: מאז נפתח המתקן, מספר כלואי חולות שנענשו ונכלאו בסהרונים בהחלטת פקידי רשות ההגירה שאינם שופטים עומד על 1,213 בני אדם – יותר ממחצית מהכלואים, לתקופות כליאה של חודש עד למעלה משלושה חודשים.
· כשלים חמורים בתחום המזון, איכותו וכמותו: התזונה העיקרית של הכלואים מורכבת מקלוריות ריקות בצורת לחם ואורז לבן; חולי צליאק וסכרת אינם מקבלים מזון מותאם דמי הכיס המעטים אינם מאפשרים קנייה שוטפת של מזון מחוץ למתקן, ובניגוד לתשובה שנתנה המדינה לבג”ץ, שב”ס אוסר על הכנסה של מזון, גם באריזות סגורות.
· החרמת חפצים אישיים: קבוצות של לובשי מדים חמושים ממשיכות לפרוץ לחדרי המוחזקים בחולות, לחפש ולהחרים חפצים אישיים שאסור להחזיק בחדרים – כמו תנורי חימום קטנים או מיחמי מים.
· דמי כיס וקנסות: כל המוחזקים שנשאלו על כך דיווחו שדמי הכיס (160 ש”ח ל-10 ימים) אינם מספיקים לצרכיהם הבסיסיים. רובם משקיעים את כספם במזון אותו הם רוכשים מחוץ למתקן, סיגריות או נסיעות בתחבורה ציבורית; רבים דיווחו שהכסף משמש לרכישת סבון ושמפו על אף שהרשויות דיווחו לבג”צ שמוצרי היגיינה בסיסיים מסופקים לשוהים. כלואים שמפרים את חוקי המתקן או נחשדים בכך, מאבדים חלק מדמי הכיס שלהם או את כל הסכום.
· כשלים נוספים נוגעים להיעדר יכולת לקבל דמי ביטוח לאומי בגין תאונות עבודה שאירעו בעבר, וכן קבלת הודעות על דחיית בקשות המקלט באיחור של חודשיים ויותר, הגורמות למבקשי המקלט להימנע מלערער על ההחלטה שכן לא ידעו על עצם האפשרות במועד הרלוונטי.
“גם שיפור משמעותי בתנאי הכליאה לא משנים את לב הבעיה – התשתית הרעיונית עליה הוקם מתקן חולות”, מסכם הדו”ח. “מדובר במתקן פתוח שהמתגוררים בו הם כביכול חופשיים להיכנס ולצאת כרצונם אך כל היבטי חייהם נשלטים על ידי שב”ס, ורשימה ארוכה של הגבלות ואיסורים מונעת בעדם מלדאוג לצרכיהם ומלנהל את זמנם ואת חייהם כראות עיניהם. מסגרת זאת מאפשרת לרשויות לצמצם את אחריותם לתנאיהם של הכלואים בחולות בטענה שהם אינם כלואים ובה בעת להגביל כל תנועה ולשלוט בכל פרט בחייהם. כבעבר, המלצותינו אינן נוגעות לתנאים במתקן אלא לעצם קיומו: לא ניתן להפוך את כליאתם של מבקשי מקלט במתקן באמצע המדבר ללגיטימית”.