מדינת ישראל הורדה בדירוג המאבק בסחר בבני אדם / סיגל רוזן

עכשיו גם מחלקת המדינה האמריקאית מתריעה על כך שהסחר במהגרי העבודה ומדיניות הממשלה כלפיהם הם הבעייה המרכזית של מדינת ישראל בתחום הסחר בבני אדם.

מחלקת המדינה האמריקאית פרסמה ב – 1 ביולי את הדו”ח השנתי אודות המאבק העולמי בסחר בבני אדם. לראשונה מזה עשור, מדינת ישראל יורדת למדרגה השנייה, מדרגת המדינות שאינן עושות די למגר את הסחר בבני אדם בתחומן. הדו”ח, שמתפרס על קרוב ל – 6,000 מילים, פותח בכך ש”מדיניות זיהוי הקורבנות של הממשלה גרמה לעתים לטראומטיזציה חוזרת לקורבנות ומנעה מהם גישה לטיפול הכרחי, לעיתים במשך שנים. בנוסף, הממשלה צמצמה את מאמציה לחקור, לתבוע ולהרשיע סוחרי אדם. מדיניות הממשלה כלפי מהגרי עבודה הגבירה את פגיעותם לסחר והמדינה לא חקרה בעקביות מקרי סחר שהופנו אליה על ידי ארגונים לא ממשלתיים. זו השנה החמישית ברציפות שהיחידה המשטרתית למאבק בסחר בבני אדם, שהיא עדיין הסמכות היחידה להכרה בקורבנות, סובלת ממחסור קשה בתקנים. מצב זה משפיע על יעילות ההליכים לזיהוי קורבנות סחר והפנייתם לטיפול והגנה. לכן, ישראל הורדה למדרגה 2.”

בביקורתה אודות צמצום מאמצי האכיפה של הממשלה, מציינת מחלקת המדינה שמספר חקירות הסחר שנפתחו הצטמצם מ – 18 חקירות בשנת 2019 ל – 11 חקירות ב – 2020, מספר ההעמדות לדין הצטמצם מ – 20 בשנת 2019 לתשע ב – 2020, מספר ההרשעות הצטמצם מ – 17 בשנת 2019 ל – 12 ב – 2020. עם זאת, הביקורת הקשה ביותר היא בגין הצמצום הדרסטי והבלתי נתפס במאמצי האכיפה בתחום הפרת זכויות מהגרי עבודה, ש – 98,000 מהם מועסקים בישראל כחוק ומתוכם – למעלה מ 12,000 מועסקים כחוק זה למעלה מעשר שנים. בעוד בשנת 2019 פתחה הממשלה 1,087 חקירות פליליות והעמידה לדין 157 מעסיקים בגין הפרות זכויות של מהגרי עבודה, הרי שבשנת 2020, שנה בה רב מהגרי העבודה היו כלואים במהלך הסגרים עם מעסיקיהם, נפתחו רק 145 חקירות והועמדו לדין רק 94 מעסיקים.

ארגון קו לעובד קיבל תלונות רבות והתריע במהלך השנה על פגיעתה הרחבה של מגפת הקורונה בזכויות מהגרי עבודה שכלואים בסגרים עם מעסיקיהם, מצב שבהכרח פגע בזכויותיהם והיווה כר פורה מהרגיל להיווצרות עברות הסחר. על אף זאת, הממשלה בחרה להטיל על הפקחים משימות מתחום אכיפת נהלי הקורונה באופן שצמצם את מספר החקירות שנפתחו נגד מעסיקי מהגרי עבודה ב – 87 אחוזים. קו לעובד והמוקד לפליטים ולמהגרים פנו כבר לפני למעלה משנה לשרים הרלוונטים והתריעו בפניהם על מחדל הטיפול בקורבנות סחר ועבדות בקרב מהגרי העבודה: על הסדרי העסקה “עוקפי הסכמים בילטרליים” דוגמת ייבוא עובדים לישראל באשרות “מתנדב” או “סטודנט”, על הרחבת ההגבלות על חופש ההתקשרות בהעסקה והזכות לעבור בין מעסיקים, על הנחיות רשות ההגירה שמנעו בעד עשרות אלפי עובדות ועובדי סיעוד ליטול אפילו יום חופש אחד במהלך חודשי המגפה הארוכים, אך לשווא.

המדינה התחייבה עוד במאי 2020 בפני בג”ץ, בעקבות עתירה שהגיש המוקד לפליטים ולמהגרים, כי בתוך חצי שנה היא תקים מנגנון ערר על החלטות חולית הסחר של משטרת ישראל, ותנסח לראשונה באופן ברור ומוגדר את תנאי הסף להכרה באדם כקורבן סחר בבני אדם. מחלקת המדינה מציינת כי המשטרה אמנם החלה בתהליכים אלו, אך טרם הצליחה להשלימם. מחלקת המדינה גם מלינה על כך ששנתיים לאחר שאושרה על ידי הממשלה – התוכנית הלאומית למאבק בסחר טרם תוקצבה ומשכך – גם אינה מיושמת.

גם בתחום ההגנה על קורבנות הסחר חל צמצום במאמצי הממשלה. בשנת 2019 קיבלה הממשלה 96 הפניות של קרבנות סחר מהמשטרה וארגוני החברה האזרחית ואילו בשנת 2020 רק 74 הפניות. מתוך 74 הקורבנות שהופנו, הכירה המשטרה ב – 69 קורבנות, אחוז הכרה גבוה במיוחד. עם זאת, יש לציין ש 39 מהם, למעלה ממחצית – הן נשים ונערות ישראליות שחולצו מכת אחת. תשע נשים הועסקו בזנות ו – 20 הם מהגרי עבודה.

מחלקת המדינה האמריקאית ממליצה לישראל 13 המלצות מרכזיות שמחציתן מתמקדות בצמצום הסחר במהגרי עבודה והשאר – בשיפור האכיפה על בתופעה בכללותה והגנה על קורבנותיה, הידוק הקשר עם ארגוני החברה ושקיפות מאמצי האכיפה. והרי תרגומן של ההמלצות לפי סדר הופעתן:

1. לזרז הליכים לזיהוי והפניית קורבנות סחר לטיפול הולם מבלי לגרום לטראומטיזציה חוזרת, כולל קורבנות שמופנים על ידי ארגוני החברה האזרחית, ולוודא שהליכי הזיהוי מנוהלים באופן מתואם לסובלים מטראומה.

2. להסמיך פקידי ממשלה נוספים, כולל ברחבי המדינה, לזהות קורבנות סחר על מנת לאפשר גישה יעילה יותר לשירותי הגנה.

3. לבחון באופן יזום מהגרים אפריקאים לא מתועדים וכן מהגרי עבודה על מנת להבטיח שקורבנות סחר מבין אוכלוסיות אלו אינם נענשים בגין מעשים לא חוקיים שסוחרי אדם מאלצים אותם לבצע, כגון עברות הגירה.

4. להגדיל את נפח החקירות, העמדות לדין והרשעות של סוחרי אדם למטרות עבודה, כולל מקרי סחר פוטנציאליים שמופנים על ידי ארגונים לא ממשלתיים.

5. להטיל על סוחרי אדם מורשעים עונשים ראויים שכוללים ריצוי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות.

6. להגביר באופן משמעותי את נפח ההכשרות לזיהוי קורבנות וערנות לסחר בבני אדם בקרב רשויות האכיפה, כולל שוטרים, סוהרים, ברמה האזורית והמקומית.

7. לאפשר גישה למערכת הבריאות הלאומית, כולל מקלט, טיפול רפואי ופסיכו-סוציאלי לקורבנות כל סוגי הסחר למשך תקופת שהותם בישראל.

8. להגדיל את מספר פקחי ההגירה, העובדים הסוציאלים והמתורגמנים בענפי החקלאות, הבניין והסיעוד ולספק להם הכשרה אודות הליכי זיהוי קורבנות סחר.

9. להגביר אכיפה לשמירה על זכויות מהגרי עבודה, להפסיק את תשלום דמי התיווך של כל מהגרי העבודה, הזרים והפלסטינים ולהבטיח שדמי התיווך ישולמו על ידי המעסיקים בלבד.

10. להקים מערכות שמבטיחות חוזי עבודה הוגנים ותקפים למהגרי עבודה זרים ופלסטינים ולהבטיח שדמי תיווך שמשולמים על ידי המעסיקים לא נגבים מהעובדים.

11. לתקן את חוק איסור סחר בבני אדם התשס”ז 2006 כך שיכלול הגדרה של סחר בבני אדם התואמת את ההגדרה בחוק הבינלאומי.

12. לשתף באופן שקוף את מאמצי הממשלה למאבק בסחר בבני אדם עם החברה האזרחית.

13. להקצות ועדת כנסת או ועדת משנה לנושא סחר למטרות עבודה.

הדוח מבהיר ש”מדיניות הממשלה כלפי מהגרי עבודה הגבירה את פגיעותם לסחר והממשלה לא חקרה בעקביות מקרי סחר שהופנו אליה על ידי ארגוני החברה האזרחית” אך ניסיון העבר מוכיח שיש לממשלת ישראל את היכולת לפעול ביעילות ובשיתוף כשקיים לכך הרצון בקרב מקבלי ההחלטות.

במרץ 2002 ננזפנו על ידי שר המשפטים דאז, מאיר שטרית, בדיון שנערך בכנסת בנושא ההתמודדות עם הסחר בנשים. כבוד השר אמר אז לפרוטוקול: “אני מציע לשמור את המלחמות הללו בבית, את הכביסה, גם אם היא מלוכלכת, לכבס אותה בבית”. היה זה כתוצאה מהדו”ח של אותה שנה בנושא סחר בבני אדם של משרד המדינה האמריקאי, שהעמיד את ישראל בין קזחסטן לאינדונזיה בכל הנוגע למאמציה למיגור הסחר בבני אדם בתחומה. המוקד לפליטים ולמהגרים העביר לצורך אותו דו”ח רשימה של 384 נשים אותן ראיינו נציגות המוקד בכלא נווה תרצה לפני גירושן מהארץ. רבות מאותן נשים העידו על העסקה בזנות בכפייה ולעיתים אף על הבאה במרמה לישראל.

בחמש השנים הבאות התחוללה מהפכה אמיתית בתחום בזכות שיתוף פעולה בין רשויות המדינה לארגוני החברה האזרחית, מהפכה בזכותה רק לעתים רחוקות ניתן מאז לאתר קורבן סחר לזנות בכלא גבעון, בית הכלא למהגרות לפני גירושן מהארץ. בזכותה גם קיבל בשנת 2009 המוקד לפליטים ולמהגרים את עיטור הנשיא למאבק בסחר בבני אדם בשנה הראשונה שבה הוא הוענק.

אך דפוסי הסחר השתנו ומחלקת המדינה האמריקאית קוראת לממשלת ישראל להכיר בכך. בשנים האחרונות ארגוני זכויות האדם מאתרים קורבנות סחר ועבדות מקרב מהגרי העבודה שמגיעים לישראל עם אשרות כחוק, תיירים שמרומים להאמין שיוכלו לעבוד כאן כחוק אם רק יבקשו מקלט, ניצולי מחנות העינויים בסיני ונשים זרות שנישאות לישראלים המנצלים את מצוקתן. גם את התופעות האיומות הללו ניתן למגר או לפחות לצמצם באופן משמעותי.

המוקד לפליטים ולמהגרים קורא לממשלה החדשה להיענות להמלצות משרד המדינה האמריקאי ולהתחיל בתקצוב ויישום התוכנית הלאומית למאבק בסחר בבני אדם וכן שינוי מדיניות העסקת מהגרי העבודה שמהווה במתכונתה הנוכחית כר פורה לצמיחת עברות עושק, העסקה בתנאי עבדות וסחר בבני אדם.