דיכוי אלים של צעדת החירות לגבול מצרים

אמש (29 ביוני) כוחות גדולים של משטרת ההגירה, יס”מ ויחידת “יואב” פשטו על מאהל מחאה ארעי סמוך למעבר הגבול ניצנה בו שהו כ-750 מבקשי מקלט המחוייבים להיות עצורים בחולות. במהלך שעה וחצי בה הופעלה אלימות קשה, כוחות המשטרה הצליחו להעמיס את הפליטים על אוטובוסים שהגיעו לכלא סהרונים. בסהרונים מבקשי המקלט נשפטו בהליך בזק על-ידי פקיד משרד הפנים ללא הכשרה משפטית לתקופות מעצר של שלושה ואף שישה חודשים. מבקשי המקלט לא נקטו באלימות בשום שלב – חלקם נאחזו בעצים וישבו על הקרקע, ואילו אחרים צעדו בעצמם לאוטובוסים בליווי שוטרים. למרות זאת, השוטרים והפקחים נקטו באלימות שהביאה לפציעתם של עשרות ממבקשי המקלט. שלושה מהם פונו לטיפול רפואי בבית החולים סורוקה. י., מבקש מקלט מאריתריאה, סיפר לנו מסהרונים: “זה אותו דבר: חולות כלא, סהרונים כלא. מה לעשות, זה החיים שקיבלנו. רק אלוהים יעזור לנו”.

לאחר שבוע וחצי של מחאה לא-אלימה ושביתה בתוך מתקן הכליאה “חולות”, כ-750 מבקשי מקלט הכלואים במתקן ללא הגבלת זמן וללא משפט, פתחו ביום שישי (27 ביוני) בצעדה לכיוון גבול מצרים. הודעתם של הצועדים הכריזה כי הם מתכננים להגיע לגבול ולבקש מהקהילה הבינלאומית שתחלץ לעזרתם. כ-300 מטרים מהגבול חיילים ישראלים מנעו בכוח ממבקשי המקלט להמשיך להתקדם לעבר הגבול והכריזו על האיזור כעל שטח צבאי סגור. מבקשי המקלט נסוגו לחורשה שנמצאת כקילומטר ממעבר הגבול ניצנה וסירבו לשוב למתקן הכליאה “חולות”.

צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

צעדה זו לעבר מצרים, מדינה שמפירה בצורה בוטה את אמנת הפליטים ומגרשת מבקשי מקלט לעינויים ומוות באריתריאה ובסודאן, מעידה על הייאוש של מבקשי המקלט הכלואים בחולות. הדרך היחידה של מבקשי המקלט להשתחרר מחולות היא לקבל מעמד פליט בישראל, אולם בזכות מערכת המקלט הלא-הוגנת של מדינת ישראל, רק בודדים מהם יוכרו כפליטים, זאת למרות שהרוב המכריע של מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודאן מקבלים מעמד פליט ברחבי העולם. מעבר לכך, החוק למניעת הסתננות שתחתיו מבקשי המקלט כלואים אינו מגביל את משך הזמן שבמהלכו על המדינה להשיב לבקשות המקלט של הכלואים. כך, נמצאים בחולות מבקשי מקלט שמחכים כבר כמעט שנתיים לתשובה לבקשות המקלט שלהם בעודם כלואים.

צעדת מחאה זו החלה לאחר שבוע וחצי של מחאה בתוך חולות. ביום שני, 16 ביוני, מבקשי המקלט הפסיקו להשתתף בשלוש הספירות היומיות שנערכות בבוקר, בצהריים ובערב בחולות, ושנועדו להבטיח שמבקשי המקלט לא יוכלו להתרחק מהמתקן המדברי. כמו כן, מבקשי המקלט הפסיקו לעבוד בתוך המתקן (בשכר של 12 ש”ח לשעה). לאחר ארבעה ימי שביתה, מבקשי המקלט החלו להפגין בצורה לא אלימה בתוך המתקן. השביתה והמחאה כוונו נגד תנאי הכליאה במתקן, שהוחמרו לאחרונה, ונגד המדיניות של כליאתם ללא הגבלת זמן וללא שהורשעו בדבר. בתגובה, משרד הפנים עצר כשבעים מבקשי מקלט, מנהיגי תנועת המחאה, וכלא אותם בכלא סהרונים, מעבר לכביש מחולות. מבקשי המקלט נידונו ברובם לחודש כליאה בהליך מהיר על-ידי פקיד משרד הפנים שאינו משפטן.

דיכוי המחאה במאהל ניצנה. צילום: מיכל רותם.

זוהי אינה פעולת המחאה הראשונה של הפליטים הכלואים תחת החוק למניעת הסתננות. עוד בתקופת תיקון מספר 3 לחוק שתחתיו מבקשי מקלט היו עצורים בכלא סהרונים לתקופה מינימלית של שלוש שנים, מבקשי מקלט ארגנו מספר שביתות רעב, ובתגובה ספגו אלימות קשה וקללות מידי סוהרים וחלקם הועברו לבתי כלא פליליים בהם נכלאו לצד אסירים פליליים, בניגוד לחוק הישראלי.

עם ביטול תיקון מספר 3, הסוהרים ואנשי משרד הפנים הודיעו לעצורים שהם צפויים להשתחרר, אולם במקום זאת העצורים הועברו מכלא סהרונים למתקן חולות. כ-150 מהם פתחו בשביתת רעב במחאה על כליאתם המחודשת ולאחר מכן צעדו לירושלים באירוע שזכה לכינוי “צעדת החירות“. הפגנה זו דוכאה באלימות והעצורים הוענשו בכליאה בת שלושה חודשים בסהרונים במהלכה המפגינים שבתו רעב במשך כמעט שלושה שבועות. לאחר הדיכוי האלים של ההפגנה של הצועדים מול הכנסת, מבקשי מקלט שנותרו בחולות פתחו בצעדה נוספת. צעדה זו דוכאה באלימות קשה עוד לפני שמבקשי המקלט פספסו ספירה או הגיעו לבאר שבע. המחאה האחרונה של הכלואים בחולות התרחשה לפני כחודש וחצי בעקבות מחסור במיטות לעצורים חדשים שהתייצבו לכליאה מתוך ערי ישראל.

תמונה שצולמה בכלא סהרונים על-ידי אחד המפגינים לפני שטלפונו הוחרם