דו”ח חדש של המוקד – עבדות בענף הדיג בישראל

דו”ח חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים סוקר מספר מקרים של סחר בבני אדם בתחום ענף הדיג, שטופלו על ידי המוקד בין השנים 2013-2011. בתקופה זו הוכנסו לישראל מהגרי עבודה לצורך עבודות דיג ונמל, מבלי להסדיר את עבודתם בארץ כחוק, ובהמשך הועסקו, לטענתם, בתנאי ניצול מחפירים, שכמוהם כתנאי עבדות. הכנסת העובדים התאפשרה בשל פרצה בחוק, המאפשרת כניסת זרים לארץ באמצעות פנקס ימאי. לימוד המקרים מגלה התנהלות לקויה ושרירותית של הגורמים המוסמכים בכל הקשור לחקירה, אכיפת נהלים וטיפול במקרים השונים, כמו גם מבוכה ואי בהירות בהתייחסות הרשויות לשאלת הקריטריונים על-פיהם ניתן לקבוע מיהם קורבנות עבדות.

עדותו של סוג’יט, עובד סרי לנקי, כפי שנגבתה על ידי אסנת ליפשיץ, עו”ד ‘המוקד’, ב-6 במאי 2011:

לפני שהגעתי לישראל, שילמתי לחברת כח אדם בסרי לנקה 6,000$. הסוכן בסרי לנקה הבטיח לי שאקבל ויזה בישראל לצורך עבודה בדיג. חברת כוח האדם החתימה אותי על חוזה עם חברת ‘בר ספנות’ הישראלית. כרטיס הטיסה לישראל וסידורי הטיסה נעשו באמצעות החברה. הגעתי לישראל עם שני חברים שלי ביום 19/1/2011, ולאחר שהצגתי בפני ביקורת הגבולות את הדרכון שלי ואת פנקס הימאי שלי, קבלתי תעודת מעבר. הייתי משוכנע שדי במסמכים אלה כדי שאוכל לעבוד בישראל כחוק.

בשדה התעופה חיכה לי נהג מונית שלקח אותי ואת שני חבריי לנמל אשדוד ושם פגשנו את המעסיק שלנו, חיים. חיים הורה לנו לעלות על ספינת דיג ואמר שעליה נעבוד. היינו על הספינה שבעה ימים בלב ים. במשך כל שבעת הימים, במשך 24 שעות ביממה, עבדנו כמעט ללא הפסקה. הטלנו רשת למים מידי חצי שעה עד שלושת רבעי שעה. כשהרשת הייתה במים יכולנו לנוח קצת, אבל לא יכולנו לישון למעלה מחצי שעה ברציפות. היינו מאד מאוד עייפים. עבדנו על הסיפון התחתון, שהיה לגמרי פתוח לרוחות. לא נתנו לנו מעילים ולא שמיכות והיה לנו מאד קר. במשך כל הימים על הספינה קבלנו רק לחם יבש, לא קיבלנו ירקות ללא תוספת מזון כלשהי. אחרי שבוע אני והחברים שלי היינו כל כך עייפים ורעבים, שלא יכולנו להמשיך לעבוד. אמרנו את זה לקפטן והוא הוריד אותנו בנמל אשדוד בחזרה. בנמל פגשנו את חיים ואמרנו לו שאנחנו לא יכולים להמשיך לעבוד בתנאים האלה בים. הוא אמר לנו שנמשיך לעבוד בנמל. במשך שבועיים עבדנו בנמל שבעה ימים בשבוע משעה 07:00 בבוקר ועד שעה 16:30 אחר הצהריים. העבודה שלנו הייתה לפרוק את הדגים מהספינות ולתקן את רשתות הדיג. היות ולא סידרו לנו מקום לינה מצאנו מקום בספינה שבורה שעגנה בנמל. שלושתנו ישנו שם במיטה אחת, ללא שמיכות וללא חימום. בשבועיים אלה לא קיבלנו כל מזון, אפילו לא לחם, היו לנו רק תפוחי אדמה שמצאנו על הספינה. את תפוחי האדמה בישלנו על מתקן חשמלי.

במשך שלושת השבועות שבהם עבדנו, לא קיבלנו שכר עבור העבודה, לא בעבור שעות העבודה הרגילות ולא בעבור השעות הנוספות, וגם לא העזנו לבקש את שכרנו. בשבוע השלישי פגשנו אישה מסרי לנקה בחוף של אשדוד וסיפרנו לה על מצבנו. היא הביאה לנו אוכל ויצרה קשר עם ‘המוקד’. אחרי כן נשארנו עוד שבוע בנמל, ובתאריך 23.2.11 הגיעה המשטרה וחילצה אותנו.