גירוש זה לא הפתרון!

גירוש הוא לא פתרון!

קיימים פתרונות אחרים, הוגנים, מוסריים, חוקיים, כלכליים, יעילים יותר וזולים יותר:

1. השקעה ישירה בשכונות דרום ת”א – הממשלה צריכה להשקיע בתשתיות בשכונות דרום תל אביב, לתגבר את מנגנוני הרווחה, הבריאות, החינוך והפיקוח בשכונות; יש להשקיע ביצירת סביבה בטוחה ומותאמת לתושבים, על ידי טיפול בתשתיות הפגומות, בליקויי הבטיחות ובחיבורים הפיראטיים לחשמל, למים ולגז המסכנים את חייהם. יש לדאוג לפינוי אשפה מסודר, להסדיר תאורת רחוב נוספת, שיקום והרחבת הגינות הציבורית ותחזוקה שותפת של המרחבים הציבוריים. היחס לדרום ת”א במשך שנים ארוכות הוא כאל החצר האחורית של ת”א והיא מוזנחת, ענייה ועמוסה בבתי בושת ובסוחרי סמים – מגיעה לתושבי השכונות מדיניות ממשלתית מכבדת, ולא עוד הבטחות ריקות.
2. פיזור גיאוגרפי של מבקשי המקלט – מאחר שאין יותר כניסה של מבקשי מקלט חדשים מגבול מצרים, על הממשלה לפעול לפיזור מבקשי המקלט שכאן ברחבי הארץ, וזאת באמצעות מתן רישיונות עבודה כדין, ביטול ההיטלים על המעסיקים, עידוד העסקת מבקשי מקלט על חשבון הבאת מהגרי עבודה, קידום יוזמות המעודדות העסקה מחוץ לתל אביב ומתן שירותי בריאות ורווחה בסיסיים לאוכלוסיית מבקשי המקלט ברחבי ארץ;
3. העסקה כחוק – מבקשי המקלט מתקשים כיום להשיג עבודה מחוץ לתל אביב, בשל מצבם החוקי המעורפל. אשרות עבודה חוקיות יפחיתו את חששם של מעסיקים ברחבי הארץ להעסיקם, ויגבירו את פיזורם ברחבי הארץ. גם כיום רוב מוחלט של מבקשי המקלט בישראל עובדים – ללא אשרות עבודה. הפיכת עבודתם לחוקית צפויה להגדיל את הכנסות המדינה ממיסים, ולעצור את השחיקה בשכר המינימום, שנגרמת כתוצאה מהיווצרותו של כוח עבודה זול וקל לניצול בשוק. ככל שמצבם הכלכלי של מבקשי המקלט ישתפר, התלות במוקדי תמיכה קהילתיים תפחת ויגבר פיזורם הגיאוגרפי.

4. תמריצים להעסקה בפריפריה ותמיכה ברשויות מקומיות קולטות – ראשי המשק חוזרים וזועקים כי קיים מחסור אדיר בידיים עובדות בתחומים כמו תעשיה, מסעדנות, מלונאות, ניקיון, חקלאות ובניין. מתן אשרות עבודה למבקשי המקלט יחזק את העסקים בפריפריה הזקוקים לידיים עובדות, יגביר את פיזור האוכלוסייה, ויקל על הלחץ על שכונות דרום תל אביב. יש לבטל את היטל המעסיקים ואת חוק הפיקדון, ובמקום לקנוס לעודד העסקה של מבקשי מקלט במקום מהגרי עבודה. על הממשלה להציע תמיכה לרשויות מקומיות מחוץ לתל אביב הקולטות מבקשי מקלט במקום לשלם את הכסף לרואנדה.
5. ביטוח בריאות ושירותי רווחה – מתן ביטוח בריאות למבקשי המקלט וזכויות סוציאליות לקבוצות המוחלשות בתוכם יובילו לחיזוק אוכלוסיית מבקשי המקלט והשתלבות טובה ובטוחה יותר שלהם בישראל. זוהי חובתה של ישראל לאפשר טיפול ציבורי שווה לכל נפש.
6. בדיקה אמתית של בקשות מקלט ומתן מעמד פליט – מערכת המקלט של ישראל אינה מתפקדת, וזו אינה טעות אלא מדיניות מכוונת. יש לתת לכל מבקשי המקלט להגיש בקשות מקלט ולבחון אותן בכנות, תוך פרק זמן סביר ועל פי הסטנדרטים הקבועים בעולם.

מעמד פליט כולל את כל הזכויות המובאות לעיל – בריאות, רווחה, תעסוקה ודיור. זהו הפתרון הנכון, הפשוט והיעיל ביותר ליצירת הפיזור של מבקשי המקלט ברחבי ישראל, כפי שנעשה בכל מקום אחר בעולם בו אנשים אשר מוכרים כפליטים יכולים לחיות בכבוד ברחבי המדינה ואינם מוגבלים לאזורים מסוימים, כגון דרום תל אביב, אשר רק בהם מסופקים צרכי קיומם הבסיסיים.