ארגוני זכויות האדם במכתב חריף לשר הפנים וליועץ המשפטי לממשלה נוכח היוזמה לכפות על מבקשי מקלט גירוש למדינות שלישיות

ארגוני זכויות האדם במכתב חריף לשר הפנים וליועץ המשפטי לממשלה נוכח היוזמה לכפות על מבקשי מקלט גירוש למדינות שלישיות: “מהלך מסוכן המנוגד להתחייבות בינלאומיות, לחוק הישראלי ולפסקי ביהמ”ש העליון”

האגודה לזכויות האזרח בישראל, המוקד לפליטים ולמהגרים, הקליניקה לזכויות מהגרים במרכז האקדמי למשפט ועסקים, א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל, העמותה לקידום פליטים אפריקאיים, קו לעובד ורופאים לזכויות אדם – ישראל פנו הערב (רביעי) במכתב דחוף לשר הפנים, גלעד ארדן, וליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויישנטיין, נוכח הפרסום לפיו תחל מדינת ישראל בימים הקרובים באכיפת יציאתם של “מסתננים” השוהים במתקן חולות למדינות שלישיות. במכתב מבהירים נציגי הארגונים, עורכי הדין ענת בן דור ואלעד כהנא מהקלניקה לזכויות פליטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כי “מהלך זה, ככל שיבוצע, מהווה התפרקות של מדינת ישראל מחובותיה המשפטיות והמוסריות כלפי זכאים להגנות בינלאומיות וניסיון להעביר את האחריות למדינות אחרות. יתרה מכך, מהלך זה מהווה על-פניו הפרה של עקרון אי-ההרחקה (non-refoulement) שעניינו אי-הרחקתו של אדם למקום בו צפויה לו סכנה”.

במכתב מצוין כי סטנדרטים בינלאומיים שנקבעו להסכמי העברה “מחייבים בראש ובראשונה קבלת בטוחות ממדינת היעד ויצירת מנגנון פיקוח על קיומן ביד המדינה השולחת. תנאי הכרחי נוסף הוא שקיפות ההסכם, כך שמי שכפוף לו יוכל לדעת את הצפוי לו במדינת היעד, להשיג על גירושו, ולהביא את הכוונה לגרשו בפני ביקורת שיפוטית. בנוסף לכך נועד התנאי הקובע שקיפות להבטיח ביקורת ציבורית על ההסכם ופיקוח של גורמים בינלאומיים, והוא מהווה כשלעצמו מעין בטוחה לקיום חובות מדינת היעד.לעומת זאת, “אפיקי היציאה” שיצרה מדינת ישראל מבוססים על “הסכמות” עלומות הנשמרות בסודיות מוחלטת, ואפילו זהותן של מדינות היעד נשמרת בסוד. מצב דברים זה מנוגד מן היסוד לכל העקרונות שנמנו לעיל ואינו מאפשר כיבוד זכויות האדם של מי שיוכפף לאכיפת יציאה. צר לנו כי יש להזכיר שאין מדובר בהסכמים בינלאומיים להעברת פסולת, כי אם בבני אדם בעלי זכויות וכבוד אנושי”. כמו כן הובהר כי “לא ניתן לכלוא אדם שאינו מוכן שיגרשו אותו כך. במקרה כזה, סירובו לגירוש אינו נחשב “אי-שיתוף פעולה” עם הליך הגירוש ומשכך לא ניתן להחזיקו במשמורת”.

עורכי הדין מסבירים עוד כי משמעות היוזמה מנוגדת לפסקי בג”ץ: “התכנית החדשה שוב עושה שימוש בכליאה ככלי שנועד ליצור פחד וייאוש בקרב מבקשי מקלט. ניסיון זה אינו חדש. כך בדיוק נעשה עת חוקק תיקון מס’ 3 לחוק ההסתננות, שקבע 3 שנות מאסר ללא משפט; תיקון זה נפסל בבית המשפט העליון. למרות פסיקתו הברורה של בית המשפט, התעקשה הממשלה לשוב ולכלוא מבקשי מקלט במתקן “פתוח”-סגור, במסגרת תיקון מס’ 4, כלי שלמעשה היה “אותה גברת בשינוי אדרת” כדברי השופטת ארבל. והנה אחר שני פסקי דין חוקתיים, שבה הממשלה ועושה שימוש באותו אמצעי בדיוק – הפעם, כליאה ללא מגבלת זמן”.

המכתב מתייחס גם למידע שנצבר עד כה אודות גורלם של מי שיצאו מישראל לאוגנדה ולרואנדה. “מראיונות שנערכו עם אנשים שנשלחו לרואנדה, הסתבר שממשלת רואנדה אינה מאפשרת למי שהגיע מישראל ב”אפיק יציאה בטוח”, שהייה בתחומה מעבר לימים ספורים. מי שנותר בתחומה מסתכן במעצר ובגירוש למדינת המוצא. הדרך היחידה להימלט מגורל זה היא להיכנס שלא כדין למדינה אחרת (אשר גם בה ייאלצו לשהות ללא מעמד)”.

לאור זאת, עורכי הדין מדגישים כי “המהלך עליו הוכרז אתמול הוא מהלך מסוכן אשר יהווה הפרה חמורה של חובותיה של מדינת ישראל לפי האמנות שהיא חתומה עליהן והדין המנהגי. כליאתם של מי שיסרבו “להסכים” ללכת לגורל בלתי-ידוע והרה סכנות מנוגדת לדין הישראלי ולשורה של פסקי-דין של בית המשפט העליון. בפתח חג החירות, אנו קוראים לממשלה להימנע מן המהלך ולקיים את המאמר “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים”.

הארגונים מבקשים את התייחסותם הדחופה של שר הפנים והיועץ המשפטי על מנת לאפשר להם לשקול את המשך צעדיהם.