דו”ח חדש סוקר את מכבש הלחצים המופעל על הכלואים בסהרונים להסכמה לחזרה “מרצון”: “משמעותו של חוק ההסתננות החדש – המשך הפעלת לחץ על מבקשי מקלט”

דו”ח חדש שפירסם היום (רביעי) מוקד סיוע לעובדים זרים חושף את מציאות חייהם של קרוב ל-2,000 מבקשי מקלט, רובם המכריע מאריתריאה וסודן, הכלואים זה למעלה משנה תחת “החוק למניעת הסתננות” בבתי הכלא בגבול מצרים, ואת התנהלות הרשויות כלפיהם בשנה החולפת – שעיקרה הפעלת מכבש לחצים האונס אותם לחתום על טופס “חזרה מרצון” למולדתם. המידע המופיע בדו”ח מתבסס על 112 ביקורים של פעילי מוקד סיוע לעובדים זרים בבתי הכלא סהרונים, קציעות וגבעון בחודשים ינואר עד אוקטובר 2013, וראיונות עם 1,142 מבקשי מקלט במהלך ביקורים אלה.

הדו”ח מבהיר כיצד למעלה מ-800 סודאנים ולפחות 14 אריתראים, אשר נמלטו מאיומי מלחמה, רצח-עם או חיים בתנאי עבדות בשירות הצבא האריתראי, החליטו לשוב לארצות מוצאם לאחר שהות של מעט יותר משנה בכלא הישראלי. אחת מן הראיות ללחץ האינטנסיבי המופיעה בדו”ח הינה העובדה כי חמישה ניצולי רצח-עם מדארפור וויתרו על הייצוג של המוקד – גם לאחר שהארגון השיג בעבורם החלטת שחרור.

יש לציין כי מקבלי ההחלטות כבר הכריזו בפה מלא בדיוני ועדת הפנים שלחץ זה על הכלואים “לחזור מרצון” למולדתם, עתיד להימשך גם תחת החוק החדש העומד לעבור בכנסת כבר בשבוע הבא.

“אסור לנו לאפשר לתיקון החדש לחוק למניעת הסתננות לעבור”, מבהירה סיגל רוזן, מחברת הדו”ח ורכזת המדיניות הציבורית במוקד סיוע לעובדים זרים. “התיקון החדש ישמר את יכולתה של מדינת ישראל להחזיק במבקשי המקלט כלואים ומבודדים, על מנת שיהיה ניתן להמשיך ולהפעיל עליהם לחצים ‘לחזור מרצון’ למקום בו נשקפת להם סכנת חיים. במידה ויעבור תיקון החוק החדש, ייאושם של מבקשי המקלט רק ייגבר – ב”מרכז לשוהים” החדש, בו יכלאו ללא כל ביקורת שיפוטית וללא הגבלת זמן, כאשר אפשרות השחרור היחידה הנה חזרה למדינת המוצא”.

אחת מהעדויות המופיעות בדו”ח וממחישות את אותו לחץ הינה של ג’, מבקש מקלט אריתראי, שהתקשר למוקד מכלא סהרונים בתחילת אוגוסט 2013 והתחנן: “תעזרו לנו, בבקשה. 127 אסירים חתמו על הצהרה שהם מוכנים לחזור לאריתריאה עוד השבוע. כל יום, אנשים ממשרד הפנים באים לאגפים ואומרים לנו: ‘בחיים לא יקבלו את בקשות המקלט שלכם אז עדיף לחתום שאתם רוצים לחזור’. הם מנסים ללחוץ על כולם לחתום. לא אכפת להם בכלל מה יקרה לנו באריתריאה. תשאלו את כולם למה הם באמת חותמים – ואז תדעו את האמת. הם יגידו לכם כמה לוחצים עליהם ושאחרי כל-כך הרבה זמן בכלא הם פשוט נשברים.”

מהדו”ח עולה כי מכבש הלחצים מורכב ממספר גורמים, אשר התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות לא יביא לביטולם: נוסף על החזקה בצפיפות ובתנאים מדבריים קשים, פקחי רשות ההגירה שוברים את רוחם של מבקשי המקלט כאשר הם נוהגים להציג להם נתונים המראים כי ישראל מסרבת בעקביות להכיר בהם כפליטים. דרך נוספת לזרוע בהלה וחרדה הינה הפצת שמועות על תוכניות גירוש לכאורה לאוגנדה, וכך נמנעת מן העצורים היכולת לקבל החלטה מושכלת. תופעה מקוממת נוספת הנחשפת בדו”ח הינה נטייתם של פקחי רשות ההגירה לאתר דווקא עצורים אשר המוקד הצליח לקבל בעבורם החלטת שחרור מבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, אך טרם הספיק ליידע אותם על כך. עצורים אלה מוזמנים לשיחות אישיות, בהן הפקחים מפעילים לחץ, שידול ואיומים, שמטרתם להביא את העצורים לחתום עוד במהלך הפגישה על טופס “עזיבה מרצון”.

על פי העדויות בדו”ח, נוכח מצבם הקשה כלואים נואשים רבים בחרו לפתוח בשביתות רעב – כאשר אלה דוכאו בעקביות על ידי השב”ס; בין היתר על ידי הפרדה של השובתים אלה מאלה, הרחקתם לאגפים אחרים, החרפת תנאיהם והעברתם לתאי בידוד. “אני רוצה לומר לכם ששביתת הרעב הייתה מאד קשה ומסוכנת לחיינו. אני עד לכך שכולם איבדו כל תקווה וסבלנות”, סיפר עצור אריתראי שלקח חלק בשביתת רעב באגף 3 של כלא סהרונים, ביוני 2013. “לכן בחרנו בהחלטה הקשה הזאת: להשיג פיתרון לבעייתנו או למות. רבים מאיתנו עברו עינויים ואונס בסיני. כשהגענו למדינת ישראל הדמוקרטית, לא ציפינו לעונש כה קשה. עדיין איננו יודעים מהו הפשע שביצענו, שבעבורו אנו סובלים תקופה כה ממושכת בכלא. איבדנו כל תקווה”.