מדינות מוצאם של מהגרי עבודה בישראל הן רובן מדינות מתפתחות (מדינות עולם שלישי) המאופיינות בעוני קשה, במיוחד באזורים כפריים, ובמחסור במקומות עבודה המעניקים פרנסה מכבדת. חלק ממדינות אלו סבלו מקולוניאליזם אירופי עד אמצע המאה ה-20 וגם כיום כוח העבודה שלהן ומשאביהן הטבעיים מנוצלים על-ידי תאגידים בינלאומיים. כתוצאה מעוני קשה זה, אזרחים במדינות אלו מוכנים להפרד ממשפחותיהם לשנים ארוכות ולעבוד בתנאים קשים בישראל. המצוקה במדינות אלו – תאילנד, הפיליפינים, סין, הודו, נפאל, בולגריה, מדינות חבר העמים לשעבר ועוד – היא כה גדולה, שמהגרי העבודה מוכנים ללוות סכומי עתק (10,000$ ומעבר לכך) כדי להבטיח שחברות התיווך יישלחו אותם לעבוד בישראל. הצורך להחזיר דמי תיווך אלו הוא אחד הגורמים לכך שבשנה-שנתיים הראשונות לעבודתם בישראל, מהגרי עבודה ממעטים להתלונן על פגיעה בזכויותיהם מחשש שיאבדו את מקום עבודתם ויאלצו להיות מגורשים למולדתם מבלי שהחזירו את החוב.