אלימות, עבודה ללא מנוחה וללא תשלום שעות נוספות ותנאי מחיה קשים – דו”ח חדש חושף את תנאי ההעסקה של עובדות סיעוד ממזרח אירופה בישראל

בישראל עובדים כיום 81,329 מהגרות ומהגרי עבודה בעלי אשרת עבודה על פי חוק. למעלה ממחציתם, 47,488 מהם, הם עובדות ועובדי סיעוד. 80% ממהגרי העבודה המועסקים בענף הסיעוד הן נשים. דו”ח חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים ושל קו לעובד מתמקד לראשונה בעובדות הסיעוד ממזרח אירופה, כאשר בשנת 2014 היוו העובדות והעובדים ממזרח אירופה 19.4% מכלל מהגרות ומהגרי העבודה בארץ. התנהלותן של המהגרות ממזרח אירופה מגלה תמיכה חברתית מצומצמת באופן משמעותי מזו לה זוכות עובדות סיעוד המגיעות ממזרח אסיה. העובדות ממזרח אירופה מבודדות יותר ולפיכך פגיעות יותר. הדו”ח כלל ראיונות עם 36 עובדות סיעוד, בעיקר ממולדובה, אך גם מאוקראינה, אוזבקיסטן ורומניה שהתקיימו במהלך נובמבר ודצמבר 2016.

דמי תיווך גבוהים – על אף שלפי החוק חברות כוח אדם בחו”ל ובארץ אינן מורשות לגבות דמי תיווך, מהדו”ח עולה כי תופעה זו קיימת גם ביחס לעובדות ממזרח אירופה – כשכל המרואיינות ללא יוצא מהכלל נאלצו לשלם כדמי תיווך לצורך הסדרת עבודתן בישראל. רק 13 מהמרואיינות לדו”ח זה הסכימו לחשוף את גובה הסכום ששילמו: הסכומים נעים בין 4,500 דולרים ששילמו עובדות שנכנסו לישראל לפני מספר שנים, ל – 9,000 דולרים ששילמו עובדות שנכנסו בשנים האחרונות. סכום דמי התיווך ששילמה כל עובדת בממוצע עמד על 7,350 דולרים, כשרב הסכום שולם במדינות המוצא ומקצתו לחברות כוח האדם בישראל. החוב העצום במדינת המוצא שיוצר הכורח לתשלום דמי תיווך כה גבוהים מעיב על שנות העבודה הראשונות של עובדות הסיעוד בישראל ומאלץ אותן להסכין עם תנאי עבודה ומחייה ירודים וקשים, שכר זעום ואף התעמרות במקרים הקיצוניים.

התנהגות בלתי הולמת מצד המטופל או משפחתו – “הקשיש היה תופס אותי בחזה, מכנה אותי ‘זונה’ וכינויים פוגעניים נוספים. פעם אחת חזרתי באיחור מיום החופש והם סירבו לפתוח לי את דלת הבית. ישנתי בחדר המדרגות. אחרי שמונה חודשים הרגשתי שאני לא יכולה לסבול את זה יותר וברחתי”.למעט עובדת אחת, כל העובדות העידו שנאלצו לספוג לפחות פעם אחת פגיעות מילוליות מצד מעסיקים. ארבע עובדות העידו גם על אלימות פיזית מצד המטופל, ועובדת אחת העידה על אלימות מינית. כך למשל סיפרה אחת המרואיינות כי המטופל פגע בה בסכין בשעת רוגז; שנייה העידה שהקשישה שטיפלה בה נהגה להכותה ולהטיח בה: “אין לך פה אף אחד, אעשה בך מה שארצה. את אף אחת פה!” עובדת שלישית הוכתה תדיר על ידי המטופלת, שהייתה חולת אלצהיימר, ואילו רביעית הוצאה באלימות מהבית על ידי המטופל באמצע הלילה עם כל חפציה וקיבלה הוראה שלא לשוב עוד. יש לציין כי בתחום הסיעוד שכיחות התלונות אודות הטרדות ופגיעות מיניות מצד מטופלים סיעודיים או בני משפחותיהם. במקרים רבים בהם המטופל הינו חולה דמנטי אשר אינו מודע למעשיו, מתרחשות פגיעות בעלות אופי מיני ללא כל כוונת זדון. בהיעדר רשת חברתית תומכת, בלא ידיעת השפה ובבידוד בבית המעסיק המטופל בכל שעות היממה, עולה החשש לתקיפות והטרדות אשר העובדות חוששות להתלונן אודותיהן.

תנאי מחיה קשים – “ליטר חלב, קופסת גבינת קוטג’ אחת, שלושה תפוחי אדמה ושלושה בצלים לי ולסבתא ביחד! כך היה חמש שנים. חברת כ”א אף פעם לא בדקה מה יש במקרר. לפעמים הבן היה מביא גם בשר, גולש או שתי קציצות. קודם סבתא אכלה והשאריות נותרו בשבילי”. רבות מהעובדות מדווחות על תנאי חיים קשים בנוסף לקושי העבודה אותה הן נדרשות לבצע בבית המטופל. עובדות מדווחות על היעדר מזון מספק, אי מתן אפשרות לבחור את המזון שיאכלו, אי מתן אפשרות להפעיל מזגן או דוד מים חמים לפני מקלחת, איסור על שימוש במכונת כביסה. תלונות אלו ורבות אחרות אודות דרישות בלתי סבירות של המעסיקים הסיעודיים מדגישים את חשיבותה המכרעת של מעורבות בני משפחתו של המטופל בבחינת מצבו ומצבה של המטפלת באופן רציף ועקבי.

שעות עבודה מופרזות ללא תשלום שעות נוספות – כל עובדות הסיעוד מועסקות 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע. הן מתגוררות בבתי מעסיקיהן ונדרשות לעבוד בפועל 12 שעות ביממה בממוצע ואילו ב – 12 השעות האחרות הן בכוננות ונדרשות להתייצב במידה והמטופל נזקק לשירותיהן. חלק מהמרואיינות סיפרו כי על מקרים קיצוניים של 22 שעות עבודה רצופות, וברוב המקרים העידו כי נדרשו לעבוד ברוב הימים מעט יותר מ-12 שעות ביממה. למרות זאת, הן אינן זוכות לתשלום עבור שעות נוספות. שכר העובדות שרואיינו עמד על בין 2,700 ש”ח ל – 4,870 ש”ח לחודש, בעוד שכר המינימום עמד על 4,825 ש”ח לחודש. עם זאת, היות ומעסיקים זכאים לנכות סכומים מסוימים עבור הוצאות על מחייתה של העובדת, שכר המינימום לאחר הניכוי המקסימאלי עשוי להסתכם גם ב -3,950 ש”ח. בנוסף, על אף שמאז 2008 החוק מחייב תשלום פנסיה גם לעובדות סיעוד זרות, מטופלים רבים אינם יודעים זאת וישנן גם חברות כ”א שמנחות את המטופלים להימנע מתשלום ההפרשות הפנסיוניות לפיצויים.

מניעת יום מנוחה – “שלוש פעמים התעקשו שאשאר עם סבתא גם ביום החופשי שלי. כשלא רציתי, הבן איים עלי במכות, בפיטורין ובתלונות למשטרה. הוא אמר שידאג שיגרשו אותי מהארץ”. מתוך העובדות שנשאלו, 12 העידו כי הן מנצלות את יום המנוחה השבועי שלהן ואילו שליש סיפרו כי הן מועסקות שבעה ימים בשבוע ברציפות. שלוש מהן מעדיפות את הסדר זה, על מנת לזכות בתשלום נוסף. גם אותן העובדות שזוכות ליום מנוחה שבועי מתארות מקרים בהם המעסיק סירב לשחררן מעבודתן מסיבה זו או אחרת. אחת העובדות ציינה שמעסיקתה כעסה עליה כשביקשה לצאת לשירותים.

העסקה במלאכות אחרות בניגוד לחוק – “מכריחים לעבוד ביום ובלילה. העבודה זה לא רק לטפל, צריך גם לנקות שירותים ואת כל הדירה. בחגים רוצים שתבואי לנקות גם בבתים של כל בני המשפחה המורחבת. לפני כל שבת, צריך לבשל לכל בני המשפחה” עובדות רבות מספרות שהן נדרשות לבצע מטלות רבות שאינן קשורות כלל לעבודתן כמטפלות סיעודיות, מטלות כגון בישול וניקיון לכל בני הבית, טיפול בבעלי חיים וגינות רחבות ידיים ולעיתים גם ביצוע עבודות ניקיון וגינון לקרובי המטופל שאינם מתגוררים בביתו. העסקה זאת אסורה על פי חוק גם אם העובדת מקבלת תשלום הוגן עבור עבודתה. במקרים בהם היא מועסקת באופן זה ללא תשלום נוסף, מתחזק החשש שמדובר בהעסקה בתנאי עבדות.

מגבלות גאוגרפיות – מתחילת שנת 2014, אשרת העבודה המונפקת למטפלת זרה כוללת סימון המפרט את האזורים בהם מותרת העסקתה בישראל. עובדות ציינו את הקושי באיתור מעסיק חליפי באזור הגיאוגרפי בו מותרת העסקתן, קושי שגורם להן להסכין לתנאי העסקה פוגעניים מחשש שלא תמצאנה מעסיקי חליפי.

היעדר פיקוח ומידע על זכויות – “בכל פעם שהרגשתי שאני לא יכולה יותר וביקשתי לעזוב את הקשישה, היא איימה עלי שיגרשו אותי מהארץ ולא אוכל לעבוד כאן בבית אחר”. מהראיונות עולה כי אפילו אותן עובדות שמגיעות למשרדי קו לעובד ללמוד את זכויותיהן, עדיין אינן מודעות לרבות מזכויות אלו. על פי חוק, עובד סוציאלי (עו”ס) מטעם חברת כוח האדם יבקר בבית המטופל במשך ההעסקה לפחות פעם בחצי שנה על מנת ליידע את העובד על זכויות, להדריך את המעסיק על זכויות העובד ולפתור בעיות נקודתיות. עובדות שענו על שאלתנו בנוגע לעו”ס, טענו שכשהוא מגיע, הוא מתעניין רק במצב המטופל וכלל אינו פונה אליהן בדברים; אחרות כלל לא ידעו שהעו”ס אמור להתעניין גם במצבן וליידע אותן באשר לזכויותיהן. מסקר שערכה עמותת קו לעובד בשנת 2014 עלה כי רובן רואיינו בנוכחות בן משפחה או המטופל.

הדו”ח קורא לרשויות ליישם את ההמלצות הבאות:
•יש לחתום באופן מיידי על הסכמים בילטראליים עם מדינות המעוניינות לשלוח מהגרי/ות עבודה לישראל שאיפשרו פיקוח על ההעסקה, ולגייס עובדות/ים אך ורק באמצעות מנגנוני גיוס שקופים ומבוקרים.
•על משטרת ישראל ורשות האוכלוסין וההגירה לנהל חקירות יזומות ולהעמיד לדין חברות כוח אדם ישראליות ומתווכים שגובים דמי תיווך בניגוד לחוק.
•יש לבטל את התקנות הגיאוגרפיות וההגבלות על מעברים בין מעסיקים, הכובלות את עובדות הסיעוד למעסיקיהן דה-פקטו, ללא אפשרות לעזוב מעסיקים פוגעניים.
•יש לפעול להגדלת מספר ביקורי עובדים סוציאליים מחברות כוח האדם ומטעם משרד הרווחה בבתי מטופלים סיעודיים, ולהקפיד על כך במיוחד בישובים מרוחקים ו/או בבתים בהן עובדות מועסקות שבעה ימים בשבוע. בנוסף, על משרד הרווחה לקיים ביקורי פתע בבתי מטופלים סיעודיים המעסיקים מהגרות עבודה בסיעוד.
•על רשות האוכלוסין ההגירה לוודא, בין היתר באמצעות עריכת ביקורות, כי כל מהגרי ומהגרות העבודה המגיעים לישראל קיבלו לידם מבעוד מועד מסמך בשפתם המפרט את זכויותיהם וחובותיהם כעובדי סיעוד בישראל, וכי חתמו על חוזה עבודה בשפתם העולה בקנה אחד עם הוראות הדין בישראל.

לקריאת הדו”ח המלא